Paired Layout

מָפוֹל (mafol) – מָקוֹם (makom), מָלוֹן (malon), מָכוֹן (makhon), מָאוֹר (ma’or), מָגוֹר (magor), מָזוֹר (mazor), מָצוֹר (matzor), מָקוֹר (makor), מָשׂוֹשׂ (masos), מָנוֹס (manos) — the mem with kamatz. And with tzere: “כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ” (Ecclesiastes 9:11). The vavs are the middle root-letters. And in the construct the mem reverts to sheva: “מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי” (Exodus 3:8), “מְקוֹם שָׁם קֶבֶר” (Ezekiel 39:11), “מְלוֹן אֹרְחִים” (Jeremiah 9:1), “מְשׂוֹשׂ פְּרָאִים” (Isaiah 32:14), “וְאֶל מְצוֹר יְרוּשָׁלִַם” (Ezekiel 4:7), “מְקוֹר מַיִם חַיִּים” (Jeremiah 2:13), “לִמְאוֹר פָּנֶיךָ” (Psalms 90:8). And likewise with a suffix: “אֶל מְקוֹמִי” (Genesis 30:25), “אֶת מְזֹרוֹ” (Hosea 5:13), “אֶת מְקֹרָהּ” (Leviticus 20:18). And in the plural: מְלוֹנִים, מְכוֹנִים, מְאוֹרִים, “כָּל מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם” (Ezekiel 32:8), “כִּמְבוֹאֵי עִיר מְבֻקָּעָה” (Ezekiel 26:10), “מְמוֹתֵי תַחֲלֻאִים” (Jeremiah 16:4). And the feminine plural: “אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת” (Genesis 1:16). And likewise the plural of מָקוֹם in the feminine: מְקוֹמוֹת, מְקוֹמוֹתָיו, מְקוֹמוֹתֶיךָ. And likewise with shuruk: מָעוּף (ma‘uf), and in the construct: “מְעוּף צוּקָה” (Isaiah 8:22), “וּמְצוּדוֹ עָלַי הִקִּיף” (Job 19:6). מָרוּד (marud) from “וַעֲנִיִּים מְרוּדִים” (Isaiah 58:7), מָבוּשׁ (mavush), מְבוּשִׁים, “וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו” (Deuteronomy 25:11), “מָצוּק מִצָּפוֹן” (1 Samuel 14:5), “מְצֻקֵי אֶרֶץ” (1 Samuel 2:8), מָגוּר (magur), “מְגוּרֵי אֶל חֶרֶב” (Ezekiel 21:17). And in this pattern came “עָשׂוּ מִשּׁוֹטָיִךְ” (Ezekiel 27:6), for it is from “כֹּל תֹּפְשֵׂי מָשׁוֹט” (Ezekiel 27:29), which is in the pattern of מָכוֹן, מָקוֹם; and the singular, were it a light form, would be מָשׁוֹט, the plural מְשׁוֹטִים, מְשׁוֹטַיִךְ. And from the doubled form the singular is מִשּׁוֹט with chirik under the mem, the plural מִשּׁוֹטִים, מִשּׁוֹטַיִךְ. And this pattern in its full form is on the model of מִזְמוֹר, מִגְדוֹל.

מָפוֹל – מָקוֹם, מָלוֹן, מָכוֹן, מָאוֹר, מָגוֹר, מָזוֹר, מָצוֹר, מָקוֹר, מָשׂוֹשׂ, מָנוֹס, המ”ם בקמץ. ובצרי: “כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ” (קהלת ט יא). הו”וין עיי”ני הפעלים. ובהסמכם תשוב המ”ם שואית: “מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי” (שמות ג ח), “מְקוֹם שָׁם קֶבֶר” (יחזקאל לט יא), “מְלוֹן אֹרְחִים” (ירמיהו ט א), “מְשׂוֹשׂ פְּרָאִים” (ישעיהו לב יד), “וְאֶל מְצוֹר יְרוּשָׁלִַם” (יחזקאל ד ז), “מְקוֹר מַיִם חַיִּים” (ירמיהו ב יג), “לִמְאוֹר פָּנֶיךָ” (תהלים צ ח). וכן בכנוי: “אֶל מְקוֹמִי” (בראשית ל כה), “אֶת מְזֹרוֹ” (הושע ה יג), “אֶת מְקֹרָהּ” (ויקרא כ יח). ובקבוץ: מְלוֹנִים, מְכוֹנִים, מְאוֹרִים, “כָּל מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם” (יחזקאל לב ח), “כִּמְבוֹאֵי עִיר מְבֻקָּעָה” (יחזקאל כו י), “מְמוֹתֵי תַחֲלֻאִים” (ירמיהו טז ד). ובקבוץ הנקבות: “אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת” (בראשית א טז). וכן קבוץ מָקוֹם בלשון נקבות: מְקוֹמוֹת, מְקוֹמוֹתָיו, מְקוֹמוֹתֶיךָ. וכן בשורק: מָעוּף, ובסמוך: “מְעוּף צוּקָה” (ישעיהו ח כב), “וּמְצוּדוֹ עָלַי הִקִּיף” (איוב יט ו). מָרוּד מן “וַעֲנִיִּים מְרוּדִים” (ישעיהו נח ז), מָבוּשׁ, מְבוּשִׁים, “וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו” (דברים כה יא), “מָצוּק מִצָּפוֹן” (ש”א יד ה), “מְצֻקֵי אֶרֶץ” (ש”א ב ח), מָגוּר, “מְגוּרֵי אֶל חֶרֶב” (יחזקאל כא יז). ובא במשקל הזה “עָשׂוּ מִשּׁוֹטָיִךְ” (יחזקאל כז ו), כי הוא מן “כֹּל תֹּפְשֵׂי מָשׁוֹט” (יחזקאל כז כט), שהוא במשקל מָכוֹן, מָקוֹם, ויאמר האחד אם היה קל מָשׁוֹט, והרבים מְשׁוֹטִים, מְשׁוֹטַיִךְ. ומן הדגוש יאמר האחד מִשּׁוֹט בחירק המ”ם, והרבים מִשּׁוֹטִים, מִשּׁוֹטַיִךְ. והמשקל הזה בתשלומו בשקל מִזְמוֹר, מִגְדוֹל.

מֻפָּל (muppal) – מוּעָף (mu‘af), מוּצָק (mutzak). And in its full form it is of the pattern of מָשְׁחָת, from “כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם” (Leviticus 22:25). And with the feminine he: “שַׂמְתָּ מוּעָקָה בְמָתְנֵינוּ” (Psalms 66:11).

מֻפָּל – מוּעָף, מוּצָק. והוא בתשלומו ממשקל מָשְׁחָת מן “כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם” (ויקרא כב כה). ובה”א הנקבה: “שַׂמְתָּ מוּעָקָה בְמָתְנֵינוּ” (תהלים סו יא).

תּוּפַל (tufal) – it may be an adjective in this pattern: “שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ” (Song of Songs 1:3), the patach coming because it is in the pattern of the prefix-conjugation. And so we find an adjective with patach: “הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן” (Isaiah 28:16), “לֵב הוּתַל” (Isaiah 44:20).

תּוּפַל – אפשר שיהיה תאר במשקלו “שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ” (שה”ש א ג), ובא פתח לפי שבא במשקל אית”ן. וכן מצינו תאר פתח: “הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן” (ישעיהו כח טז), “לֵב הוּתַל” (ישעיהו מד כ).

פִּילוֹן (pilon) – פִּישׁוֹן (pishon), גִּיחוֹן (gichon), for the sense of פִּישׁוֹן is from “וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם” (Malachi 3:20), and likewise גִּיחוֹן from “יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ” (Job 40:23). תִּיכוֹן (tikhon), חִיצוֹן (chitzon), קִיצוֹן (kitzon) from “הַקִּיצוֹנָה” (Exodus 26:4), and with tzere: זֵדוֹן (zedon), “הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים” (Psalms 124:5).

פִּילוֹן – פִּישׁוֹן, גִּיחוֹן, כי ענין פִּישׁוֹן מן “וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם” (מלאכי ג כ), וכן גִּיחוֹן מן “יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ” (איוב מ כג). תִּיכוֹן, חִיצוֹן, קִיצוֹן מן “הַקִּיצוֹנָה” (שמות כו ד), ובצרי: זֵדוֹן, “הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים” (תהלים קכד ה).

And with kamatz: פָּלוֹן (palon) – “בָּא זָדוֹן” (Proverbs 11:2), “אַנְשֵׁי לָצוֹן” (Isaiah 28:14), “שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה” (Isaiah 22:13) — the kamatz of the first root-letter standing for the middle root-letter, the vavs and the nuns being added; and in the construct the first root-letter with sheva: “זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ” (Obadiah 1:3), “כִּי שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה” (Psalms 119:111). And likewise with a suffix and in the plural. And with tzere: זֵדוֹן (zedon) from “הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים” (Psalms 124:5), in which the yud, the middle root-letter, is written. And in its pattern: “עִם אֵלוֹן מֻצָּב אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם” (Judges 9:6), “בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא” (Genesis 13:18).

ובקמץ: פָּלוֹן – “בָּא זָדוֹן” (משלי יא ב), “אַנְשֵׁי לָצוֹן” (ישעיהו כח יד), “שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה” (ישעיהו כב יג), קמצות הפ”א לעי”ן-הפֹעל והו”וין והנו”נין נוספות, ובסמוך הפ”א בשוא: “זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ” (עובדיה א ג), “כִּי שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה” (תהלים קיט קיא). וכן בכנוי ובקבוץ. ובצרי: זֵדוֹן מן “הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים” (תהלים קכד ה), ונכתבה בו היו”ד עי”ן-הפֹעל. ובמשקלו: “עִם אֵלוֹן מֻצָּב אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם” (שופטים ט ו), “בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא” (בראשית יג יח).

פִּיל (pil) – שִׁיר (shir), קִיר (kir), עִיר (‘ir), צִיר (tzir), צִיץ (tzitz), גִּיר (gir), נִיר (nir) — one and the same in construct and absolute. And the plural: שִׁירִים, צִירִים. And the quiescent was absorbed in a dagesh in the word “וּפְטוּרֵי צִצִּים” (1 Kings 6:18). And קִיר in the feminine plural: “קִירוֹת הַבַּיִת” (1 Kings 6:5). And עִיר, in the plural the first root-letter with kamatz: עָרִים. And there is one with the middle root-letter visible: “וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים לָהֶם” (Judges 10:4). And סִיר is pluralized in the masculine: “כִּי עַד סִירִים סְבֻכִים” (Nahum 1:10); and another סִיר is pluralized in the feminine: “וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו” (Exodus 27:3).

פִּיל – שִׁיר, קִיר, עִיר, צִיר, צִיץ, גִּיר, נִיר. אחד בסמוך ובמוכרת. והקבוץ: שִׁירִים, צִירִים. ונבלע הנח בדגש במלת “וּפְטוּרֵי צִצִּים” (מ”א ו יח). וקִיר בקבוץ נקבות: “קִירוֹת הַבַּיִת” (מ”א ו ה). ועִיר בקבוץ הפ”א קמוצה: עָרִים. ויש בהראות עי”ן-הפֹעל: “וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים לָהֶם” (שופטים י ד). וסִיר יקובץ בלשון זכרים: “כִּי עַד סִירִים סְבֻכִים” (נחום א י). וסִיר אחר יקובץ בלשון נקבות: “וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו” (שמות כז ג).

And there is פַּיִל (payil), whose middle root-letter is visible – בַּיִת (bayit), חַיִל (chayil), עַיִר (‘ayir), עַיִן (‘ayin), יַיִן (yayin), שַׁיִת (shayit), בַּיִר (bayir). And in the construct the middle root-letter rests with tzere: “בֵּית יְיָ” (Exodus 23:19), “עֵין יְיָ” (Psalms 33:18), “עֵין הַקּוֹרֵא” (Judges 15:19), “זֵית שֶׁמֶן” (Deuteronomy 8:8), “כְּיֵין לְבָנוֹן” (Hosea 14:8), “חֵיל פַּרְעֹה” (Exodus 14:28). And some came in the absolute in the manner of the construct: “כְּיֵין הַטּוֹב” (Song of Songs 7:10), “בְּחֵיל כָּבֵד” (2 Kings 18:17). And some came in the construct in the manner of the absolute: “מִיַּיִן הָרֶקַח” (Song of Songs 8:2), “הַיַּיִן הַחֵמָה” (Jeremiah 25:15), “יַיִן תַּרְעֵלָה” (Psalms 60:5), “וְעַיִר פֶּרֶא” (Job 11:12). And the plural: זֵתִים with tzere, בָּתִּים with kamatz, and the plural of עַיִר with the middle root-letter visible: “וַעְיָרִם עֲשָׂרָה” (Genesis 32:16). And likewise the plural of חַיִל with the middle root-letter visible: “שָׂרֵי הַחֲיָלִים” (1 Kings 15:20). And in the construct it rests. And the plural of עַיִן – עֵינַיִם. And in the feminine with the middle root-letter visible: “עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת” (Deuteronomy 8:7). And in the construct quiescent: “עֵינֹת מַיִם” (Exodus 15:27). And with chirik: “מַעְיְנֹת תְּהוֹם” (Genesis 7:11). And with a suffix: עֵינוֹ, בֵּיתוֹ with tzere, and with chirik: “שִׁיתוֹ וּשְׁמִירוֹ” (Isaiah 10:17), “אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה” (Genesis 49:11). And so you say יֵינוֹ, זֵיתוֹ, בֵּירוֹ with tzere or with chirik, and so the rest of the suffixes. And the plural of בַּיִר we have not found, and perhaps it is pluralized in the feminine, since it is a feminine word: “כְּהָקִיר בַּיִר מֵימֵיהָ” (Jeremiah 6:7), and we would say בְּיָרוֹת like עֲיָנוֹת; and perhaps we would say בֵּרִים like זֵתִים. And the plural of יַיִן we have found in the words of the Sages: “יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת” (Mishnah Beitzah 1:9). And it may be of this pattern: “וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא” (Deuteronomy 3:29), which should have been גַּיִא on the model of בַּיִת, זַיִת, except that it was eased.

ויש פַּיִל שעיי”ן שלו נראית – בַּיִת, חַיִל, עַיִר, עַיִן, יַיִן, שַׁיִת, בַּיִר. ובסמוך תנוח עי”ן-הפֹעל בצרי: “בֵּית יְיָ” (שמות כג יט), “עֵין יְיָ” (תהלים לג יח), “עֵין הַקּוֹרֵא” (שופטים טו יט), “זֵית שֶׁמֶן” (דברים ח ח), “כְּיֵין לְבָנוֹן” (הושע יד ח), “חֵיל פַּרְעֹה” (שמות יד כח). ובאו במוכרת על דרך הסמיכות: “כְּיֵין הַטּוֹב” (שה”ש ז י), “בְּחֵיל כָּבֵד” (מ”ב יח יז). ובאו בסמוך על דרך המוכרת: “מִיַּיִן הָרֶקַח” (שה”ש ח ב), “הַיַּיִן הַחֵמָה” (ירמיהו כה טו), “יַיִן תַּרְעֵלָה” (תהלים ס ה), “וְעַיִר פֶּרֶא” (איוב יא יב). והקבוץ: זֵתִים בצרי, בָּתִּים בקמץ, וקבוץ עַיִר בהראות עי”ן-הפֹעל: “וַעְיָרִם עֲשָׂרָה” (בראשית לב טז). וכן קבוץ חַיִל בהראות עי”ן-הפֹעל: “שָׂרֵי הַחֲיָלִים” (מ”א טו כ). ובסמיכות תנוח. וקבוץ עַיִן – עֵינַיִם. ובלשון נקבות בהראות עי”ן-הפֹעל: “עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת” (דברים ח ז). ובסמוך נחה: “עֵינֹת מַיִם” (שמות טו כז). ובחירק: “מַעְיְנֹת תְּהוֹם” (בראשית ז יא). ובכנוי: עֵינוֹ, בֵּיתוֹ בצרי, ובחירק: “שִׁיתוֹ וּשְׁמִירוֹ” (ישעיהו י יז), “אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה” (בראשית מט יא). וכן תאמר יֵינוֹ, זֵיתוֹ, בֵּירוֹ בצרי או בחירק, וכן שאר הכנויים. וקבוץ בַּיִר לא מצאנו, ואולי יקובץ בלשון נקבות כי הוא לשון נקבה “כְּהָקִיר בַּיִר מֵימֵיהָ” (ירמיהו ו ז), ונאמר בְּיָרוֹת כמו עֲיָנוֹת. ואולי נאמר בֵּרִים כמו זֵתִים. וקבוץ יַיִן מצאנו בדברי רז”ל: “יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת” (משנה ביצה א ט). ואפשר שיהיה מזה המשקל: “וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא” (דברים ג כט), והיה ראוי להיות גַּיִא על משקל בַּיִת, זַיִת, אלא שהוקל.

פֵּל (pel), with tzere – אֵל (el), גֵּר (ger), כֵּן (ken), נֵר (ner), זֵר (zer), נֵד (ned), עֵד (‘ed), עֵר (‘er), רֵק (rek), רֵשׁ (resh). “כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי” (Psalms 18:29), “כִּי אַתָּה נֵירִי יְיָ” — and the middle root-letter is written in it, in the song of the book of Samuel (2 Samuel 22:29). “בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ” (Deuteronomy 1:16), “בַשָּׁמַיִם עֵדִי” (Job 16:19), “וּבָא כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ” (Proverbs 6:11), “מְחִתַּת דַּלִּים רֵישָׁם” (Proverbs 10:15). And their plural: אֵלִים, גֵּרִים, כֵּנִים. And נֵר is pluralized in the feminine: “יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת” (Numbers 8:2). And in the construct: “אֵילֵי מוֹאָב” (Exodus 15:15). And likewise with a suffix: “יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם” (Isaiah 43:9).

פֵּל בצרי – אֵל, גֵּר, כֵּן, נֵר, זֵר, נֵד, עֵד, עֵר, רֵק, רֵשׁ. “כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי” (תהלים יח כט), “כִּי אַתָּה נֵירִי יְיָ” ונכתבה בו עי”ן-הפֹעל בשירת ספר שמואל (ש”ב כב כט). “בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ” (דברים א טז), “בַשָּׁמַיִם עֵדִי” (איוב טז יט), “וּבָא כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ” (משלי ו יא), “מְחִתַּת דַּלִּים רֵישָׁם” (משלי י טו). וקבוצם: אֵלִים, גֵּרִים, כֵּנִים. ונֵר יקובץ בלשון נקבות: “יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת” (במדבר ח ב). ובסמוך: “אֵילֵי מוֹאָב” (שמות טו טו). וכן בכנוי: “יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם” (ישעיהו מג ט).

פָּל (pal), with kamatz – זָר (zar), רָע (ra), רָשׁ (rash), שָׁב (shav), עָב (‘av) — with kamatz, and in the construct with patach. And some came with kamatz in the construct: “כְּעָב טַל” (Isaiah 18:4), “כְּעָב מַלְקוֹשׁ” (Proverbs 16:15), “וְעָב עֵץ” (Ezekiel 41:25). And many forms of רַע are with patach, and they are known by the Masorah. And likewise many forms of צַר are with patach. And there are seven with kamatz: “לוֹ צָר” (Isaiah 63:9), “יָדוֹ פָּרַשׂ צָר” (Lamentations 1:10), “נִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר” (Lamentations 2:4), “לִפְנֵי צָר” (Lamentations 1:5), “בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי” (Psalms 4:2), “אֵין שָׁלוֹם מִן הַצָּר” (Zechariah 8:10), “כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה” (Esther 7:4) — with kamatz. “עַל הַצַּר הַצֹּרֵר” (Numbers 10:9), “בַּצַּר לִי” (2 Samuel 22:7) — with patach. “בַּפַּשׁ מְאֹד” (Job 35:15) with patach. פַּח (pach), פַּחֵי, פַּחִים, with patach, and likewise חַח (chach), חַחֵי, חַחִים. And every עַד is patach, and every וָעֶד is segol; but “הַיּוֹדֵעַ וָעֵד” (Jeremiah 29:23) is tzere, since it has the sense of testimony.

פָּל בקמץ – זָר, רָע, רָשׁ, שָׁב, עָב. קמוצים, ובהסמכם פתוחים. ובאו קמוצים בסמיכות: “כְּעָב טַל” (ישעיהו יח ד), “כְּעָב מַלְקוֹשׁ” (משלי טז טו), “וְעָב עֵץ” (יחזקאל מא כה). ורַע הרבה ממנו פתוחים, והן ידועין על פי המסורת. וכן צַר הרבה פתוחין. ויש שבעה קמצין: “לוֹ צָר” (ישעיהו סג ט), “יָדוֹ פָּרַשׂ צָר” (איכה א י), “נִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר” (איכה ב ד), “לִפְנֵי צָר” (איכה א ה), “בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי” (תהלים ד ב), “אֵין שָׁלוֹם מִן הַצָּר” (זכריה ח י), “כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה” (אסתר ז ד) – קמוצין. “עַל הַצַּר הַצֹּרֵר” (במדבר י ט), “בַּצַּר לִי” (ש”ב כב ז) – פתחין. “בַּפַּשׁ מְאֹד” (איוב לה טו) פתח. פַּח, פַּחֵי, פַּחִים, פתח, וכן חַח, חַחֵי, חַחִים. וכל עַד פתח, וכל וָעֶד סגול. אבל “הַיּוֹדֵעַ וָעֵד” (ירמיהו כט כג) צרי, שהוא ענין עדות.

And in their plural: זָרִים, רָעִים, and in the construct זָרֵי, רָעֵי, עָבֵי, “וְשָׂטֵי כָזָב” (Psalms 40:5) — the kamatz does not drop, so as to preserve the quiescent in them; and likewise the feminine: רָעוֹת, עָבוֹת, and likewise the construct of רָעוֹת – “רָעוֹת מַרְאֶה” (Genesis 41:3). But among those quiescent in the last root-letter, where the quiescent is not essential, the kamatz drops, as from בָּנִים – בְּנֵי, from שָׁנִים – שְׁנֵי, from פָּנִים – פְּנֵי, דָּוִים – דְּוֵי, יָדַיִם – יְדֵי. And likewise in the dual, from דָּם – דָּמִים, דְּמֵי, and from שָׁמַיִם – “שְׁמֵי יְיָ” (Lamentations 3:66). And with a suffix the kamatz does not drop in the singular: דָּמוֹ, דָּמְךָ, דָּמִי, יָדוֹ, יָדְךָ, יָדִי, and for the feminine: דָּמֵךְ, יָדֵךְ. And with the plural-addressee suffix it reverts to a short vowel: “וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם” (Genesis 9:5), “מִלְאוּ יֶדְכֶם” (Exodus 32:29). And the plural: דָּמֶיךָ, יָדֶיךָ, יָדֵינוּ. And with the third- and second-person plural: יְדֵיהֶם, יְדֵיכֶם, דְּמֵיהֶם, דְּמֵיכֶם, the first root-letter with sheva. But among those quiescent in the middle root-letter the kamatz does not drop in any of the suffixes.

ובקבוצם: זָרִים, רָעִים, ובסמוך זָרֵי, רָעֵי, עָבֵי, “וְשָׂטֵי כָזָב” (תהלים מ ה), לא יפול הקמץ לקיים הנח בהם, וכן הנקבות: רָעוֹת, עָבוֹת, וכן בסמיכות רָעוֹת – “רָעוֹת מַרְאֶה” (בראשית מא ג). אבל מנחי הלמ”ד שהנח בהם איננו עיקר יפול הקמץ, כמו מן בָּנִים – בְּנֵי, ומן שָׁנִים – שְׁנֵי, ומן פָּנִים – פְּנֵי, דָּוִים – דְּוֵי, יָדַיִם – יְדֵי. וכן בשנִיִם, מן דָּם – דָּמִים, דְּמֵי, ומן שָׁמַיִם – “שְׁמֵי יְיָ” (איכה ג סו). ובכנוי לא יפול הקמץ ביחיד: דָּמוֹ, דָּמְךָ, דָּמִי, יָדוֹ, יָדְךָ, יָדִי, ולנקבה: דָּמֵךְ, יָדֵךְ. ועם כנוי הרבים הנמצאים ישוב תנועה-קטנה: “וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם” (בראשית ט ה), “מִלְאוּ יֶדְכֶם” (שמות לב כט). והרבים: דָּמֶיךָ, יָדֶיךָ, יָדֵינוּ. ועם הנסתרים והנמצאים: יְדֵיהֶם, יְדֵיכֶם, דְּמֵיהֶם, דְּמֵיכֶם הפ”א בשוא. אבל בנחי העי”ן לא יפול הקמץ בכל הכנוים.

פּוֹל (pol), with cholam – אוֹר (or), בּוֹר (bor), סוֹד (sod), כּוֹס (kos), יוֹם (yom), שׁוֹר (shor), כּוֹר (kor), אוֹי (oy), גּוֹי (goy), עוֹר (‘or), חוֹר (chor), כֹּחַ (koach), שׁוֹעַ (sho‘a), לוֹג (log), לוֹל (lol) from “וּבְלוּלִּים יַעֲלוּ” (1 Kings 6:8), the plural being doubled in place of the quiescent; and so they treated the plural of לוֹג – לֻגִּים, just as it came in the sound forms from עָרוֹם – עֲרֻמִּים, from אָדֹם – אֲדֻמִּים, and from עָבוֹת – עֲבֻתָּה – “אֵלָה עֲבֻתָּה” (Ezekiel 6:13). Or the singular of “וּבְלוּלִּים” is לוּל with shuruk. And the plural of בּוֹר, עוֹר in the feminine: בּוֹרוֹת, עוֹרוֹת. And likewise כּוֹס – “גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת” (Jeremiah 35:5). And likewise with a suffix they do not change in the construct. And likewise when shortened with a maqaf they do not revert to kamatz-chataf as the doubled forms in this pattern do; rather the cholam remains in place to preserve the quiescent, which is the middle root-letter, as in “בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים” (Proverbs 16:15), “אוֹי לְךָ מוֹאָב” (Numbers 21:29), “יוֹם בְּשֹׂרָה הוּא” (2 Kings 7:9) and others. And שׁוֹר in the plural with the vav vocalized: “שְׁוָרִים זִבֵּחוּ” (Hosea 12:12). And from אוֹר, כּוֹר, חוֹר, גּוֹי – אוֹרִים, כּוֹרִים, חוֹרִים, גּוֹיִם. And בּוֹשׁ and טוֹב, which are adjectives – בּוֹשִׁים, טוֹבִים. But טוּב with shuruk is a noun, and it may be that טוֹב with cholam is the absolute and טוּב with shuruk the construct: “טוּב הָאָרֶץ” (Isaiah 1:19). And everywhere it is in the construct; “וְרַב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל” (Isaiah 63:7) we would say is joined to a particle, as is the rule. And likewise חוֹר with cholam, and in the construct “עַל חֻר פָּתֶן” (Isaiah 11:8) with shuruk. Like it we found the word מְצוֹלוֹת, which is with cholam in the absolute, as “יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת” (Exodus 15:5) and its fellows, and in the construct with shuruk: “וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם” (Micah 7:19), “כֹּל מְצוּלוֹת יְאֹר” (Zechariah 10:11). Except that we found “וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב” (Deuteronomy 6:11), which is absolute and with shuruk, and “מִבְחַר וְטוֹב לְבָנוֹן” (Ezekiel 31:16), which is construct and with cholam.

פּוֹל בחולם – אוֹר, בּוֹר, סוֹד, כּוֹס, יוֹם, שׁוֹר, כּוֹר, אוֹי, גּוֹי, עוֹר, חוֹר, כֹּחַ, שׁוֹעַ, לוֹג, לוֹל מן “וּבְלוּלִּים יַעֲלוּ” (מ”א ו ח), ובקבוץ נדגשת תמורת הנח, וכן נהגו בקבוץ לוֹג – לֻגִּים, כמו שבא גם כן בשלמים מן עָרוֹם – עֲרֻמִּים, ומן אָדֹם – אֲדֻמִּים, ומן עָבוֹת – עֲבֻתָּה – “אֵלָה עֲבֻתָּה” (יחזקאל ו יג). או יהיה הנפרד מן “וּבְלוּלִּים” – לוּל בשורק. וקבוץ בּוֹר, עוֹר בלשון נקבות: בּוֹרוֹת, עוֹרוֹת. וכן כּוֹס – “גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת” (ירמיהו לה ה). וכן בכנוי לא ישתנו בסמיכות. וכן בהחטפם במקף לא ישובו לקמץ-חטף כמו שישובו הכפולים אשר בזה המשקל, אלא ישאר החולם במקומו לקיים הנח שהוא עי”ן-הפֹעל, כמו “בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים” (משלי טז טו), “אוֹי לְךָ מוֹאָב” (במדבר כא כט), “יוֹם בְּשֹׂרָה הוּא” (מ”ב ז ט) וזולתם. ושׁוֹר בקבוץ בתנועת הו”ו: “שְׁוָרִים זִבֵּחוּ” (הושע יב יב). ומן אוֹר, כּוֹר, חוֹר, גּוֹי – אוֹרִים, כּוֹרִים, חוֹרִים, גּוֹיִם. ובּוֹשׁ וטוֹב שהם תאר – בּוֹשִׁים, טוֹבִים. אבל טוּב בשורק הוא שם, ואפשר שיהיה טוֹב בחולם במוכרת וטוּב בשורק בסמוך: “טוּב הָאָרֶץ” (ישעיהו א יט). וכן בכל מקום הוא על הסמיכות, “וְרַב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל” (ישעיהו סג ז) היינו אומרים כי נסמך על אות השמוש כמנהג. וכן חוֹר בחולם, ובסמוך “עַל חֻר פָּתֶן” (ישעיהו יא ח) בשורק. כיוצא בו מצאנו מלת מְצוֹלוֹת שהוא בחולם במוכרת, כמו “יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת” (שמות טו ה) וחבריו, וסמוך בשורק: “וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם” (מיכה ז יט), “כֹּל מְצוּלוֹת יְאֹר” (זכריה י יא). אלא שמצאנו “וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב” (דברים ו יא) שהוא מוכרת והוא בשורק, “מִבְחַר וְטוֹב לְבָנוֹן” (יחזקאל לא טז) שהוא סמוך והוא בחולם.

And the plural of יוֹם differs from the others of its pattern, for in its plural the cholam reverts to kamatz: יָמִים (yamim). And likewise in its pattern רֹאשׁ – רָאשִׁים. And in the construct and with suffixes the quiescent is preserved in רֹאשׁ: “רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל” (Numbers 13:3), “רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם” (Deuteronomy 29:9), because the quiescent is written. But יָמִים, in which the quiescent is not written, the quiescent drops in the construct: “כָּל יְמֵי אָדָם” (Genesis 5:5). And likewise with the third- and second-person plural: יְמֵיהֶם. But with the other suffixes the quiescent is preserved: יָמֶיךָ, יָמַי, יָמָיו, יָמֶיהָ, יָמֵינוּ. And it may be that the sheva of יְמֵי stands for kamatz-chataf, for its rule is יֳמֵי, a chataf with kamatz in place of the cholam of יוֹם; and to ease it it comes with sheva alone, as we wrote concerning those whose rule is to be with kamatz-chataf (above 17b), and to ease it, it comes with sheva alone in verbs and nouns. And likewise “יָמִים אוֹ עָשׂוֹר” (Genesis 24:55), “מִיָּמִים יָמִימָה” (Exodus 13:10), “יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ” (Leviticus 25:29); and although its sense is “year,” it is in the plural form, for its meaning is “full days” — namely the days of the year, when the days of the sun’s cycle in its revolution are completed and it returns again; therefore it calls the year יָמִים without qualification. And the dual with cholam: יוֹמַיִם.

וקבוץ יוֹם נשתנה מבני משקלו, כי בקבוצו ישוב החולם לקמץ: יָמִים. וכן במשקלו רֹאשׁ – רָאשִׁים. ובסמיכות ובכנוי קיים הנח ברֹאשׁ: “רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל” (במדבר יג ג), “רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם” (דברים כט ט), מפני שהנח כתוב. אבל יָמִים שאין הנח כתוב, נפל הנח בסמיכות: “כָּל יְמֵי אָדָם” (בראשית ה ה). וכן בכנוי הנסתרים והנמצאים: יְמֵיהֶם. אבל בשאר הכנויים קיים הנח: יָמֶיךָ, יָמַי, יָמָיו, יָמֶיהָ, יָמֵינוּ. ויתכן כי שוא יְמֵי מקום קמץ-חטף, כי משפטו יֳמֵי חטף בקמץ מקום החולם יוֹם, ולהקל בא בשוא לבדו כמו שכתבנו באשר דינם להיות בקמץ-חטף (לעיל יז ע”ב), ולהקל בא בשוא לבדו בפעלים ובשמות. וכן “יָמִים אוֹ עָשׂוֹר” (בראשית כד נה), “מִיָּמִים יָמִימָה” (שמות יג י), “יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ” (ויקרא כה כט), ואף על פי שענינו שָׁנָה הוא לשון רבים, כי משפטו ‘ימים שלמים’, והם ימי השנה ששלמו ימי תקופת השמש במסיבתו וחוזר חלילה, לפיכך קורא השנה יָמִים סתם. וקבוץ השנַים בחולם: יוֹמַיִם.

פּוּל (pul), with shuruk – אוּר (ur), שׁוּם (shum), שׁוּק (shuk), פּוּר (pur), חוּר (chur), לוּחַ (luach), כּוּר (kur), טוּר (tur), דּוּד (dud), רוּחַ (ruach). And the plural: אוּרִים, שׁוּמִים, חוּרִים, פּוּרִים, טוּרִים. And they do not change either in the construct or with a suffix, except that the mem of the plural drops, as is the rule. But לוּחַ, רוּחַ are pluralized in the feminine: לוּחוֹת, רוּחוֹת. And the plural of שׁוּק, דּוּד with the vav vocalized: “בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת” (Song of Songs 3:2), “בַּסִּירוֹת וּבַדְּוָדִים” (2 Chronicles 35:13), like the plural of שׁוֹר – שְׁוָרִים, with the vav vocalized.

פּוּל בשורק – אוּר, שׁוּם, שׁוּק, פּוּר, חוּר, לוּחַ, כּוּר, טוּר, דּוּד, רוּחַ. והקבוץ: אוּרִים, שׁוּמִים, חוּרִים, פּוּרִים, טוּרִים. ולא ישתנו לא בסמוך ולא בכנוי, אלא שתסור מ”ם הרבים כמשפט. אבל לוּחַ, רוּחַ, קבוצם בלשון נקבות: לוּחוֹת, רוּחוֹת. וקבוץ שׁוּק, דּוּד בהנעת הו”ו: “בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת” (שה”ש ג ב), “בַּסִּירוֹת וּבַדְּוָדִים” (דה”ב לה יג), כמו קבוץ שׁוֹר – שְׁוָרִים בהנעת הו”ו.

פּוּלָה (pulah), with shuruk – צוּרָה (tzurah), “בְּסִירוֹת דּוּגָה” (Amos 4:2), שׁוּבָה (shuvah), בּוּשָׁה (bushah), דּוּמָה (dumah). And with cholam: “וְלֹא תֵלְכוּ רוֹמָה” (Micah 2:3), “בְּבֹא כְשׁוֹאָה” (Proverbs 1:27). And in the construct and with a suffix: “צוּרַת הַבַּיִת” (Ezekiel 43:11), “אֶת כָּל צוּרָתוֹ” (ibid.), and so all of them.

פּוּלָה בשורק – צוּרָה, “בְּסִירוֹת דּוּגָה” (עמוס ד ב), שׁוּבָה, בּוּשָׁה, דּוּמָה. ובחולם: “וְלֹא תֵלְכוּ רוֹמָה” (מיכה ב ג), “בְּבֹא כְשׁוֹאָה” (משלי א כז). ובסמוך ובכנוי: “צוּרַת הַבַּיִת” (יחזקאל מג יא), “אֶת כָּל צוּרָתוֹ” (שם) וכן כלם.

פֵּלָה (pelah) – “צֵדָה לַדָּרֶךְ” (Genesis 42:25), “יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה” (Deuteronomy 32:25). They do not change, except that the he turns to tav in the construct and with a suffix – עֵדָה (‘edah), its plural being “הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים” (Deuteronomy 4:45). “כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ” (1 Kings 14:4) should be מִשֵּׂיבָתוֹ, just as “וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל” (Psalms 49:15) is like וְצוּרָתָם. Or the absolute of it is שַׂיִב on the model of בַּיִת, זַיִת.

פֵּלָה – “צֵדָה לַדָּרֶךְ” (בראשית מב כה), “יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה” (דברים לב כה). לא ישתנו, אלא שתהפך הה”א לתי”ו בסמוך ובכנוי – עֵדָה, וקבוצו “הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים” (דברים ד מה). “כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ” (מ”א יד ד) ראוי מִשֵּׂיבָתוֹ, כמו “וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל” (תהלים מט טו) כמו וְצוּרָתָם. או יהיה הנפרד ממנו שַׂיִב על משקל בַּיִת, זַיִת.

And there is in this pattern one with a tav and stressed on the penult, as we noted with מְלָאכָה and מְלֶאכֶת, דְּבֵלָה and דְּבֶלֶת, תּוֹכֵחָה and תּוֹכַחַת, which should have been on the model of פֶּלֶת, except that those we found among them are with patach because their middle root-letter is a guttural; and they are נַחַת (nachat), שַׁחַת (shachat), רַחַת (rachat). And they are one and the same in construct and absolute, and with a suffix: נַחְתּוֹ, נַחְתִּי, רַחְתּוֹ, רַחְתִּי, “בְּשַׁחְתָּם נִתְפָּשׂ” (Ezekiel 19:4). And in their plural: נָחוֹת, רָחוֹת, שָׁחוֹת. And it may be that “זֶרֶת אָרְכּוֹ” (Exodus 28:16) is of this pattern, or the tav is a root letter.

ויש במשקל הזה שהוא בתי”ו ומלעיל, כמו שזכרנו מְלָאכָה ומְלֶאכֶת דְּבֵלָה ודְּבֶלֶת, תּוֹכֵחָה ותּוֹכַחַת, והיה ראוי על משקל פֶּלֶת, אלא מה שמצאנו מהם הם פתחים בעבור שעי”נם גרונית, והם נַחַת, שַׁחַת, רַחַת. והם אחד בסמוך ובמוכרת, ובכנוי: נַחְתּוֹ, נַחְתִּי, רַחְתּוֹ, רַחְתִּי, “בְּשַׁחְתָּם נִתְפָּשׂ” (יחזקאל יט ד). ובקבוצם: נָחוֹת, רָחוֹת, שָׁחוֹת. ואפשר שיהיה “זֶרֶת אָרְכּוֹ” (שמות כח טז) מזה המשקל, או תהיה התי”ו שרש.

פָּלָה (palah) – קָמָה (kamah), בָּמָה (bamah), צָרָה (tzarah), עָלָה (‘alah), רָעָה (ra‘ah), נָפָה (nafah). And in the construct: “לַהֲנָפָה גוֹיִם בְּנָ֣פַת שָׁ֑וְא” (Isaiah 30:28), and it came stressed on the penult on account of a small word beside it; “בְּבָבַת עֵינוֹ” (Zechariah 2:12), “בְּקָמַת רֵעֶךָ” (Deuteronomy 23:26), “בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים” (Judges 15:5). “עָלוֹת יְנַהֵל” (Isaiah 40:11), “וּבָמוֹת עוֹלָם לְמוֹרָשָׁה” (Ezekiel 36:2). And there came “בָּמֳתֵי עָב” (Isaiah 14:14), “בָּמֳתֵי אָרֶץ” (Deuteronomy 32:13) with two markers of plurality, the masculine plural and the feminine plural, as is the rule for coming so with two markers when there are suffixes; but apart from suffixes it is not the usual way. And the cholam of בָּמוֹת turned in “בָּמֳתֵי” to kamatz-chataf, to ease it. And it may be that of this category is “עֲלוּ בְשָׁרוֹתֶיהָ וְשַׁחֵתוּ” (Jeremiah 5:10), the singular being שָׁרָה, the plural שָׁרוֹת, שָׁרוֹתֶיךָ. And likewise “הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן” (Psalms 11:3), “וְהָיוּ שָׁתֹתֶיהָ מְדֻכָּאִים” (Isaiah 19:10). But “עַד שְׁתוֹתֵיהֶם” (2 Samuel 10:4) departed from the rule, for its rule is with kamatz, like “שָׁתֹתֶיהָ”; and it may be that “שְׁתוֹתֵיהֶם” is of those quiescent in the last root-letter.

פָּלָה – קָמָה, בָּמָה, צָרָה, עָלָה, רָעָה, נָפָה. ובסמוך: “לַהֲנָפָה גוֹיִם בְּנָ֣פַת שָׁ֑וְא” (ישעיהו ל כח), ובא מלעיל מפני מלה זעירא שבצדה, “בְּבָבַת עֵינוֹ” (זכריה ב יב), “בְּקָמַת רֵעֶךָ” (דברים כג כו), “בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים” (שופטים טו ה). “עָלוֹת יְנַהֵל” (ישעיהו מ יא), “וּבָמוֹת עוֹלָם לְמוֹרָשָׁה” (יחזקאל לו ב). ובא “בָּמֳתֵי עָב” (ישעיהו יד יד), “בָּמֳתֵי אָרֶץ” (דברים לב יג) בשני סימני הרבוי, ברבוי הזכרים וברבוי הנקבות, כמו שהמשפט לבא כן בשני סימנים עם הכנויים. אבל זולתי הכנויים אין המנהג ברוב. וחולם בָּמוֹת נהפך ב”בָּמֳתֵי” לקמץ-חטף להקל. ואפשר שיהיה מזה השער “עֲלוּ בְשָׁרוֹתֶיהָ וְשַׁחֵתוּ” (ירמיהו ה י), יאמר האחד שָׁרָה, והרבות: שָׁרוֹת, שָׁרוֹתֶיךָ. וכן “הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן” (תהלים יא ג), “וְהָיוּ שָׁתֹתֶיהָ מְדֻכָּאִים” (ישעיהו יט י). אבל “עַד שְׁתוֹתֵיהֶם” (ש”ב י ד) יצא מדרך המשפט, כי משפטו בקמץ כמו “שָׁתֹתֶיהָ”. ואפשר שיהיה “שְׁתוֹתֵיהֶם” מנחי הלמ”ד.

פִּילָה (pilah) – חִידָה (chidah), שִׁירָה (shirah), בִּינָה (binah). And all that are of this pattern do not change, except that the he turns to tav: “לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי” (Judges 14:18), “וְרוּחַ מִבִּינָתִי” (Job 20:3). And the plural: “שִׁירוֹת הֵיכָל” (Amos 8:3), and so all of them. And of this pattern: “וְהֵטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם” (Ezekiel 36:11) on the model of שִׁירוֹתֵיכֶם, חִידוֹתֵיכֶם, for the resh came with chirik in the place of the yud, although the middle root-letter is aleph. And we have already written it among the sound forms in the pattern of פִּעְלָה (above 157b).

פִּילָה – חִידָה, שִׁירָה, בִּינָה. וכל אשר על המשקל הזה לא ישתנו אלא שתהפך הה”א לתי”ו, “לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי” (שופטים יד יח), “וְרוּחַ מִבִּינָתִי” (איוב כ ג). והקבוץ: “שִׁירוֹת הֵיכָל” (עמוס ח ג) וכן כלם. ומזה המשקל: “וְהֵטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם” (יחזקאל לו יא) על משקל שִׁירוֹתֵיכֶם, חִידוֹתֵיכֶם. כי באה הרי”ש בחירק בתנועת היו”ד אף על פי שעי”ן-הפֹעל אל”ף. וכבר כתבנוהו בשלמים בשקל פִּעְלָה (לעיל קנז ע”ב).

פֵּלוּת (pelut) – “אֲרוֹן הָעֵדֻת” (Exodus 25:22), “בְּגֵרוּת כִּמְהָם” (Jeremiah 41:17). And with a suffix its vowel does not change, except that it is with cholam, for shuruk and cholam interchange – “וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם” (Psalms 132:12). Or one says, from עֵדוֹתִי without a suffix, עֵדוֹת with cholam. And the plural: עֵדֻיּוֹת, גֵּרֻיּוֹת. But the plural “הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים” (Deuteronomy 4:45), “גַּם עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי” (Psalms 119:24) is the plural of עֵדָה – “תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה” (Genesis 21:30). But “בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי” (Psalms 119:14) and others, in which the vav is visible in pronunciation, have the middle root-letter turned into the last root-letter, like עַלְוָה – עַוְלָה.

פֵּלוּת – “אֲרוֹן הָעֵדֻת” (שמות כה כב), “בְּגֵרוּת כִּמְהָם” (ירמיהו מא יז). ובכנוי לא נשתנית תנועתו אלא שהוא בחולם, כי השורק והחולם מתחלפים – “וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם” (תהלים קלב יב). או יאמר מן עֵדוֹתִי בלא כנוי עֵדוֹת בחולם. והקבוץ: עֵדֻיּוֹת, גֵּרֻיּוֹת. אבל קבוץ “הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים” (דברים ד מה), “גַּם עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי” (תהלים קיט כד), הוא קבוץ עֵדָה – “תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה” (בראשית כא ל). אבל “בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי” (תהלים קיט יד) וזולתו שנראית בהם הו”ו בקריאה, נהפכה בהם עי”ן-הפֹעל ללמ”ד-הפֹעל, כמו עַלְוָה – עַוְלָה.

פֹּלֶת (polet) – “וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי” (Psalms 44:16), “וְנֹפֶת צוּפִים” (Psalms 19:11). And with a suffix with kamatz-chataf: בָּשְׁתִּי, בָּשְׁתּוֹ, נָפְתִּי, נָפְתְּךָ. And the plural: בּוֹשׁוֹת, נוֹפוֹת.

פֹּלֶת – “וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי” (תהלים מד טז), “וְנֹפֶת צוּפִים” (תהלים יט יא). ובכנוי בקמץ-חטף: בָּשְׁתִּי, בָּשְׁתּוֹ, נָפְתִּי, נָפְתְּךָ. והקבוץ: בּוֹשׁוֹת, נוֹפוֹת.

פֵּילָם (pelam) – רֵיקָם (rekam).

פֵּילָם – רֵיקָם.

פָּלְנָה (palnah) – “בָּשְׁנָה אֶפְרַיִם יִקָּח” (Hosea 10:6).

פָּלְנָה – “בָּשְׁנָה אֶפְרַיִם יִקָּח” (הושע י ו).

תְּפוּלָה (tefulah) – תְּבוּנָה (tevunah), תְּכוּנָה (tekhunah), תְּשׂוּמָה (tesumah), תְּמוּנָה (temunah). And in the construct: “תְּמוּנַת כֹּל” (Deuteronomy 4:23). And a segol came in place of a patach: “אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד” (Leviticus 5:21). And with a suffix: “וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה” (1 Samuel 7:17), and so all of them. And the plural: תְּבוּנוֹת, תְּמוּנוֹת, תְּשׁוּבוֹת, תְּמוּנוֹתֵיכֶם, “וּתְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְׁאַר מָעַל” (Job 21:34). And the word “וּתְפוֹצוֹתִיכֶם” (Jeremiah 25:34) has the tav with chirik, though its rule is tzere; and the first root-letter too came with cholam, though its rule is shuruk — but the first root-letter came so with cholam to match the vowels, like “תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ” (Exodus 15:5); and the tav that came with chirik is in place of tzere. And likewise “אִם לֹא שֵׁרִיתִיךָ” (Jeremiah 15:11) with chirik under the tav, the correct form being segol. And the word “כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים” (Hosea 13:2) lacks the tav of the suffix, its rule being כִּתְבוּנָתָם, for one cannot say תְּבוּן, since we have found nothing of its pattern. And likewise “אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ” (Job 11:9), its rule being מִדָּתָהּ, and likewise “עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ” (Proverbs 7:8), its rule being פִּנָּתָהּ. And of this pattern is “תְּאֻנִים הֶלְאָת” (Ezekiel 24:12), the singular being תְּאוּנָה on the model of תְּבוּנָה, and the plural is said in the masculine, like from חִטָּה – חִטִּים, עֲרֵמָה – עֲרֵמִים (Jeremiah 50:26). And some say that the added he drops with suffixes, and one says תְּבוּן, תְּבוּנִי, תְּבוּנוֹ, תְּבוּנָם, and likewise “וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל” (Psalms 49:15) — from it one says צוּרוֹ, צוּרִי, and so all of them. And from מִדָּהּ, פִּנָּהּ one says מֵד, פֵּן.

תְּפוּלָה – תְּבוּנָה, תְּכוּנָה, תְּשׂוּמָה, תְּמוּנָה. ובסמוך: “תְּמוּנַת כֹּל” (דברים ד כג). ובא פתח-קטן תחת פתח-גדול: “אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד” (ויקרא ה כא). ובכנוי: “וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה” (ש”א ז יז) וכן כלם. והקבוץ: תְּבוּנוֹת, תְּמוּנוֹת, תְּשׁוּבוֹת, תְּמוּנוֹתֵיכֶם, “וּתְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְׁאַר מָעַל” (איוב כא לד). ובאה מלת “וּתְפוֹצוֹתִיכֶם” (ירמיהו כה לד) התי”ו בחירק ומשפטה בצרי. ובאה גם כן הפ”א בחולם ומשפטה בשורק. אבל בא כן הפ”א בחולם לזווג התנועות, כמו “תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ” (שמות טו ה). והתי”ו שבאה בחירק הוא במקום צרי. וכן “אִם לֹא שֵׁרִיתִיךָ” (ירמיהו טו יא) בחירק התי”ו, והנכון בסגול. ומלת “כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים” (הושע יג ב) חסרת תי”ו הכנוי ומשפטה כִּתְבוּנָתָם, כי לא יתכן לומר תְּבוּן, כי לא מצאנו ממשקלו. וכן “אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ” (איוב יא ט) משפטה מִדָּתָהּ, וכן “עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ” (משלי ז ח) משפטה פִּנָּתָהּ. וממשקל הזה “תְּאֻנִים הֶלְאָת” (יחזקאל כד יב), הנפרד תְּאוּנָה בפלס תְּבוּנָה, ונאמר הקבוץ בלשון זכרים כמו מן חִטָּה – חִטִּים, עֲרֵמָה – עֲרֵמִים (ירמיהו נ כו). ויש אומרים כי הה”א הנוספת תחסר בכנוים, ונאמר תְּבוּן, תְּבוּנִי, תְּבוּנוֹ, תְּבוּנָם, וכן “וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל” (תהלים מט טו) יאמר ממנו צוּרוֹ, צוּרִי וכן כלם. ומן מִדָּהּ, פִּנָּהּ, נאמר מֵד, פֵּן.