Paired Layout

The particles are words alone that are not a name for anything, but rather they serve with nouns and verbs. As you would say: "Reuven killed Shimon" (רְאוּבֵן הָרַג שִׁמְעוֹן), it is not known who is the killer and who is the killed, but when you say: "Reuven killed אֶת (et) Shimon," behold the word אֶת (et) falls upon the object and it is known that Shimon is the killed. Therefore, in a matter where it is clear who is the subject and who is the object, they did not need the word אֵת (et), and they said "לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ" (Deuteronomy 4:32). And even though they said "בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (Genesis 1:1), "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם" (Genesis 1:27), it is an addition for clarity, or to negate the opinion of the heretics. And they said "הָרְגוּ אִישׁ" (Genesis 49:6), "יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם" (Psalms 78:47), and when they said "הָרְגוּ לְאַבְנֵר" (2 Samuel 3:30) they could have sufficed without a lamed, but they made it a habit to add clarity in places. And similarly, when the passive verb stands alone they did not need the word אֵת (et), but sometimes they did say it with the object alone as an addition for clarity. Like "וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ" (Deuteronomy 20:8), "יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ" (Numbers 26:55), "יוּמַת נָא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה" (Jeremiah 38:4), "הוּקַם אֶת דִּבְרֵי יְהוֹנָדָב" (Jeremiah 35:14), where they preceded the subject to the object. And when the matter was clear they sufficed without mentioning אֵת (et) and without preceding the subject to the object, and said "לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה" (Isaiah 5:24), "אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם" (Job 14:19), "מַיִם תִּבְעֶה אֵשׁ" (Isaiah 64:1). And similarly the rest of the particles serve each one according to its place as we are destined to explain in the section of meanings (Sefer HaShorashim) with the help of God.

המלים הם מלים לבד שאינם שם לכל דבר, אלא הם משמשות בשמות ובפעלים. כמו שתאמר: רְאוּבֵן הָרַג שִׁמְעוֹן, לא נודע מי ההורג ומי ההרוג, וכשתאמר: רְאוּבֵן הָרַג אֶת שִׁמְעוֹן, הנה מלת אֶת נופל על הפעול ונודע כי שמעון הוא ההרוג. לפיכך בדבר שהוא מבואר מי הפועל והפעול לא הוצרכו למלת אֵת, ואמרו "לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ" (דברים ד לב). ואף על פי שאמרו "בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א א), "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם" (בראשית א כז), הוא תוספת באור, או לבטל דעת המינין. ואמרו "הָרְגוּ אִישׁ" (בראשית מט ו), "יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם" (תהלים עח מז), וכשאמרו "הָרְגוּ לְאַבְנֵר" (ש"ב ג ל) היו מספיקין בלא למ"ד, אלא שנהגו תוספת ביאור במקומות. וכן כשהנפעל לבדו לא הוצרכו למלת אֵת, אלא שפעמים אמרו כן עם הפעול לבדו לתוספת ביאור. כמו "וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ" (דברים כ ח), "יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ" (במדבר כו נה), "יוּמַת נָא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה" (ירמיהו לח ד), "הוּקַם אֶת דִּבְרֵי יְהוֹנָדָב" (ירמיהו לה יד), והקדימו הפועל לפעול. וכשהדבר מבואר הספיקו בלא זכר אֵת ובלא הקדמת פועל לפעול, ואמרו "לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה" (ישעיהו ה כד), "אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם" (איוב יד יט), "מַיִם תִּבְעֶה אֵשׁ" (ישעיהו סד א). וכן שאר המלים משמשות כל אחת ואחת לפי מקומה כמו שאנו עתידים לבאר בחלק הענין (ספר השורשים) בעזרת האל.

And the use of אֵת (et) is in two ways, the first is that it indicates the essence of the object and the second is in the place of עִם (im), and they connect with the pronoun suffixes in this manner. אֵת (et) with a tzere, and with a makkaf with a segol. And it comes with a tzere and a makkaf: "אֵֽת־כָּל־גָּבֹ֥הַּ יִרְאֶה" (Job 41:26). And without a makkaf it comes with a segol in three places: "אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה" (Psalms 47:5), "כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ" (Proverbs 3:12), "בְּהַצּוֹתוֹ אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם" (Psalms 60:2). And the quiescent letter that is between the aleph and the tav which is its middle root-letter returns with a cholam with the pronoun suffixes sometimes with a vav sometimes without a vav: אוֹתִי (oti), אוֹתְךָ (otkha), and in pause: אוֹתָךְ (otakh), the tav with a kamatz and the chaf with a shva, and similarly even without pause: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָ֗ךְ" (Proverbs 6:22), אוֹתוֹ (oto), אוֹתָם (otam) or אוֹתְהֶם (othem), אוֹתָנוּ (otanu), אֶתְכֶם (etkhem), and אֶתְכֶם (etkhem) changes from its companions in most of the vowels, and similarly אֶתְהֶם (ethem). And sometimes it comes with a cholam: "עַד הַשְׁמִידוֹ אוֹתְכֶם" (Joshua 23:15). And for feminine: אוֹתָהּ (otah), אוֹתָךְ (otakh) with a kamatz and it is the same for masculine and feminine. And it comes composed of אוֹתְךָ (otkha) and אוֹתָךְ (otakh): "כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֹתָכָה" (Exodus 29:35), and the heh is added. And it is written with a nun אוֹתָן (otan), and with the addition of a heh: "אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה" (Exodus 35:26) or אֶתְהֶן (ethen), אֶתְכֶן (etkhen). And sometimes it comes with a cholam: "וּבָרֵא אוֹתְהֶן בְּחַרְבוֹתָם" (Ezekiel 23:47). And it comes with a mem for feminine: "הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ אוֹצִיאָה נָּא אוֹתָם" (Judges 19:24), "וַאֲנָשִׁים צַדִּיקִם הֵמָּה יִשְׁפְּטוּ אוֹתְהֶם" (Ezekiel 23:45), and it is with a cholam.

ושמוש אֵת בשני פנים, האחת שמורה על עצם הפעול והשני במקום עִם, והתחברו עם הכנויים על זה הדרך. אֵת בצרי, ובמקף בסגול. ובא בצרי ובמקף: "אֵֽת־כָּל־גָּבֹ֥הַּ יִרְאֶה" (איוב מא כו). וזולתי מקף בא בסגול בשלש מקומות: "אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה" (תהלים מז ה), "כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ" (משלי ג יב), "בְּהַצּוֹתוֹ אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם" (תהלים ס ב). והנח שבין האל"ף והתי"ו שהוא עי"ן-הפעל שלו שב בחולם עם הכנויים פעם בו"ו פעם בלא ו"ו: אוֹתִי, אוֹתְךָ, ובהפסק: אוֹתָךְ, התי"ו קמוצה והכ"ף בשוא, וכן גם בלא הפסק: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָ֗ךְ" (משלי ו כב), אוֹתוֹ, אוֹתָם או אוֹתְהֶם, אוֹתָנוּ, אֶתְכֶם, ונשתנה אֶתְכֶם מחבריו לרוב התנועות, וכן אֶתְהֶם. ופעם בא עם חולם: "עַד הַשְׁמִידוֹ אוֹתְכֶם" (יהושע כג טו). ולנקבה: אוֹתָהּ, אוֹתָךְ בקמץ והוא שוה לזכר ולנקבה. ובא מורכב מן אוֹתְךָ ואוֹתָךְ: "כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֹתָכָה" (שמות כט לה), והה"א נוספת. ונכתב בנו"ן אוֹתָן, ובתוספת ה"א: "אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה" (שמות לה כו) או אֶתְהֶן, אֶתְכֶן. ופעם בא בחולם: "וּבָרֵא אוֹתְהֶן בְּחַרְבוֹתָם" (יחזקאל כג מז). ובא במ"ם לנקבות: "הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ אוֹצִיאָה נָּא אוֹתָם" (שופטים יט כד), "וַאֲנָשִׁים צַדִּיקִם הֵמָּה יִשְׁפְּטוּ אוֹתְהֶם" (יחזקאל כג מה), והוא בחולם.

And when אֵת (et) comes with the meaning of עִם (im), it joins in another pattern mostly: אִתּוֹ (itto), אִתְּךָ (ittkha) and in pause אִתָּךְ (ittakh) – "וּמָחָר אֶתֵּן וְיֵשׁ אִתָּֽךְ" (Proverbs 3:28). And similarly with a zakef: "אָנֹכִי שֹׁאֶלֶת מֵאִתָּ֔ךְ" (1 Kings 2:20), "אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ֙" (2 Kings 2:10). אִתִּי (itti), אִתָּם (ittam), אִתְּכֶם (ittkhem), אִתָּנוּ (ittanu), אִתָּהּ (ittah), אִתָּךְ (ittakh) with a kamatz on the tav and a shva on the chaf, and one comes with a tzere on the tav: "וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ" (Isaiah 54:10). אִתָּן (ittan), אִתְּכֶן (ittkhen), and the dagesh in them is in place of the quiescent letter.

וכשיבא אֵת בענין עִם, יתחבר במשקל אחר ברוב: אִתּוֹ, אִתְּךָ ובהפסק אִתָּךְ – "וּמָחָר אֶתֵּן וְיֵשׁ אִתָּֽךְ" (משלי ג כח). וכן בזקף: "אָנֹכִי שֹׁאֶלֶת מֵאִתָּ֔ךְ" (מ"א ב כ), "אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ֙" (מ"ב ב י). אִתִּי, אִתָּם, אִתְּכֶם, אִתָּנוּ, אִתָּהּ, אִתָּךְ בקמץ התי"ו ושוא הכ"ף, ובא אחד בצרי התי"ו: "וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ" (ישעיהו נד י). אִתָּן, אִתְּכֶן, והדגש בהם תמורת הנח.

אֵין (ein) – with a tzere when its meaning is in construct to a word after it: "אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל" (Micah 7:1), "אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה" (Jeremiah 8:13) and others. And it comes with a chirik: "וְאִין יֶשׁ פֹּה תַחַת יָדְךָ חֲנִית אוֹ חָרֶב" (1 Samuel 21:9). And at a pause in meaning with a patach on the aleph and with a chirik on the yud: "וְאָדָם אַיִן" (Genesis 2:5). And with an etnachta and a sof-pasuk it has a kamatz: "וְאָמְרוּ אָ֑יִן" (1 Kings 18:10), "וְאָמַרְתְּ אָֽיִן" (Judges 4:20). And it comes with a zakef with a kamatz: "וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן" (Ecclesiastes 3:19). And it comes with a patach and an etnachta: "יְקַו לְאוֹר וָאַ֑יִן" (Job 3:9), "וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַ֑יִן" (Psalms 69:21). And it connects to pronoun suffixes like this: אֵינֶנּוּ (einennu) or אֵינוֹ (eino), אֵינֶנִּי (einenni) or אֵינִי (eini) as we found them in the Mishnah, אֵינָם (einam), אֵינְכֶם (einkhem), אֵינֶנּוּ (einennu). And according to the context you will recognize between the first-person plural and the third-person singular, like מִמֶּנּוּ (mimmennu) for the third person and for the first-person plural and the context differentiates between them, אֵינֶנָּה (einennah) or אֵינָהּ (einah), אֵינֵךְ (einekh), אֵינָן (einan), אֵינְכֶן (einkhen).

אֵין – בצרי בהסמך ענינו אל מלה אחריו: "אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל" (מיכה ז א), "אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה" (ירמיהו ח יג) וזולתם. ובא בחירק: "וְאִין יֶשׁ פֹּה תַחַת יָדְךָ חֲנִית אוֹ חָרֶב" (ש"א כא ט). ובהפסק ענין בפתח האל"ף ובחירק היו"ד: "וְאָדָם אַיִן" (בראשית ב ה). ובאתנח וסוף-פסוק קמוץ: "וְאָמְרוּ אָ֑יִן" (מ"א יח י), "וְאָמַרְתְּ אָֽיִן" (שופטים ד כ). ובא בזקף קמץ: "וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן" (קהלת ג יט). ובא בפתח ואתנח: "יְקַו לְאוֹר וָאַ֑יִן" (איוב ג ט), "וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַ֑יִן" (תהלים סט כא). ויתחבר לכנוים כן: אֵינֶנּוּ או אֵינוֹ, אֵינֶנִּי או אֵינִי כאשר מצאנום במשנה, אֵינָם, אֵינְכֶם, אֵינֶנּוּ. ולפי הענין תכיר בין המדברים-בעדם ליחיד נסתר, כמו מִמֶּנּוּ לנסתר ולמדברים-בעדם והענין מבדיל ביניהם, אֵינֶנָּה או אֵינָהּ, אֵינֵךְ, אֵינָן, אֵינְכֶן.

אַף (af) – always with a patach. אָז (az) – kamatz. אַךְ (akh) – patach. אֲשֶׁר (asher) – with a segol. אָמְנָם (omnam) – with a kamatz. אֲבָל (aval) – the bet with a kamatz. אַן (an) – patach. אָנָה (anah) – kamatz and with ultimate stress (mil‘eil), and two came with penultimate stress (milra): "אָנָ֣ה׀ אֲנַחְנוּ עֹלִים" (Deuteronomy 1:28), "אָ֭נָ֥ה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ" (Psalms 139:7). אָנָּא (anna) – kamatz and with ultimate stress (mil‘eil) and the ayin [i.e., the second letter nun] is dageshed. And sometimes it is written with a heh: אָנָּה (annah), like "אָנָּה יְיָ כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ" (Psalms 116:16), and there are six according to the Masorah. אוּלָם (ulam) – kamatz. אוּלַי (ulay) – patach. אָכֵן (akhen) – kamatz and tzere. אַל (al) – patach. אֵיךְ (eikh) – tzere. אֵיכָה (eikhah) – tzere and kamatz, and similarly אֵיכָכָה (eikhakhah), and it has penultimate stress (milra): "כִּי אֵיכָכָ֤ה אוּכַל וְרָאִיתִי" (Esther 8:6), and ultimate stress (mil‘eil): "אֵיכָ֖כָה אֶלְבָּשֶׁנָּה… אֵיכָ֥כָה אֲטַנְּפֵם" (Song of Songs 5:3). All of these are not joined with pronoun suffixes and are not pluralized.

אַף – בפתח לעולם. אָז – קמץ. אַךְ – פתח. אֲשֶׁר – בסגול. אָמְנָם – קמוץ. אֲבָל – קמוץ הבי"ת. אַן – פתח. אָנָה – קמץ ומלעיל, ובאו שנים מלרע: "אָנָ֣ה׀ אֲנַחְנוּ עֹלִים" (דברים א כח), "אָ֭נָ֥ה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ" (תהלים קלט ז). אָנָּא – קמץ ומלעיל והעי"ן דגושה. ופעמים יכתב בה"א: אָנָּה, כמו "אָנָּה יְיָ כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ" (תהלים קטז טז), והם ששה על פי המסורת. אוּלָם – קמץ. אוּלַי – פתח. אָכֵן – קמץ וצרי. אַל – פתח. אֵיךְ – צרי. אֵיכָה – צרי וקמץ, וכן אֵיכָכָה, והוא מלרע: "כִּי אֵיכָכָ֤ה אוּכַל וְרָאִיתִי" (אסתר ח ו), ומלעיל: "אֵיכָ֖כָה אֶלְבָּשֶׁנָּה… אֵיכָ֥כָה אֲטַנְּפֵם" (שה"ש ה ג). כל אלה לא יתחברו בכנוים ולא יקבצו בלשון רבים.

אֵל (el) – with a tzere. And with the addition of a heh אֵלֶּה (elleh) with ultimate stress (mil‘eil) and the lamed with a segol, and it is the same for masculine and feminine, and it is dageshed, and on its pattern is "וְשֵׁם הָאֶחָד סֶנֶּה" (1 Samuel 14:4). And the servile letters enter upon it with a kamatz with the definite article heh: "הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה" (Genesis 34:21), "לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ" (Numbers 26:53), "וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה" (Leviticus 10:19). And with a shva: "לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב" (Jeremiah 10:16), "בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם" (1 Kings 22:11). And two came with a kamatz: "לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה" (1 Samuel 17:39), "לֹא בָחַר יְיָ בָּאֵלֶּה" (1 Samuel 16:10).

אֵל – בצרי. ובתוספת ה"א אֵלֶּה מלעיל והלמ"ד בסגול, והוא שוה לזכרים ולנקבות, והוא דגוש, ובמשקלו "וְשֵׁם הָאֶחָד סֶנֶּה" (ש"א יד ד). ויכנסו עליו אותיות השמוש בקמץ עם ה"א הידיעה: "הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה" (בראשית לד כא), "לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ" (במדבר כו נג), "וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה" (ויקרא י יט). ובשוא: "לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב" (ירמיהו י טז), "בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם" (מ"א כב יא). ובאו שנים קמוצים: "לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה" (ש"א יז לט), "לֹא בָחַר יְיָ בָּאֵלֶּה" (ש"א טז י).

אֵי (ei) – with a tzere, and with the addition of a heh אַיֵּה (ayyeh). And it is possible that the heh is a root letter and fell in אֵי (ei). And אַיֵּה (ayyeh), the aleph is with a patach and the yud is with a tzere and with a dagesh. And it connects thus: אַיּוֹ (ayyo) or אַיֵּהוּ (ayyehu), אַיְּךָ (ayyekha), and in pause: "וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה" (Genesis 3:9) – with a heh. And if it seems possible to you for the first person it would be said אַיִּי (ayyi), אַיָּם (ayyam), אַיֵּכֶם (ayyekhem), אַיֵּנוּ (ayyenu), אַיָּהּ (ayyah) or אַיֶּהָ (ayyeha), אַיֵּךְ (ayyekh), אַיָּן (ayyan), אַיֵּכֶן (ayyekhen).

אֵי – בצרי, ובתוספת ה"א אַיֵּה. ויתכן שהה"א שרשית ונפלה באֵי. ואַיֵּה, האל"ף בפתח והיו"ד בצרי ובדגש. ויחבר כן: אַיּוֹ או אַיֵּהוּ, אַיְּךָ, ובהפסק: "וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה" (בראשית ג ט) – בה"א. ואם יתכן בעיניך למדבר-בעדו יאמר אַיִּי, אַיָּם, אַיֵּכֶם, אַיֵּנוּ, אַיָּהּ או אַיֶּהָ, אַיֵּךְ, אַיָּן, אַיֵּכֶן.

אֶל (el) – with a segol, whether with a makkaf or without a makkaf. And it comes with the plural yud: "אֱלֵי מָיִם" (Job 29:19). And its connection to the pronoun suffixes is in the plural form, and when it is connected with the pronoun suffixes the aleph is with a tzere, except for the third person and second person plural pronoun suffixes where the aleph is with a shva: אֵלָיו (elav), אֵלֶיךָ (elekha), אֵלַי (elay), אֲלֵיכֶם (aleikhem), אֲלֵיהֶם (aleihem), אֵלֵינוּ (eleinu), אֵלֶיהָ (eleha), אֵלַיִךְ (elayikh), אֲלֵיכֶן (aleikhen), אֲלֵיהֶן (aleihen).

אֶל – בסגול, בין במקף בין בלא מקף. ויבא ביו"ד הרבים: "אֱלֵי מָיִם" (איוב כט יט). וחבורו לכנויים בלשון רבים, וכשיתחבר עם הכנויים האל"ף בצרי, זולתי כנוי הנסתרים והנמצאים שהאל"ף בשוא: אֵלָיו, אֵלֶיךָ, אֵלַי, אֲלֵיכֶם, אֲלֵיהֶם, אֵלֵינוּ, אֵלֶיהָ, אֵלַיִךְ, אֲלֵיכֶן, אֲלֵיהֶן.

And similarly עַל (al), and it is a noun, it connects in this manner. And it is with a patach, and when it is connected to the pronoun suffixes the ayin is with a kamatz: עָלָיו (alav), עָלֶיךָ (alekha), עָלַי (alay), עָלֶיהָ (aleha). And with the third person and second person plural the ayin is with a shva-and-patach: עֲלֵיהֶם (aleihem), עֲלֵיכֶם (aleikhem), עֲלֵיהֶן (aleihen), עֲלֵיכֶן (aleikhen). And in all the pronoun suffixes it is with the plural yud, and similarly without a pronoun suffix sometimes: "עֲלֵי נָהָר" (Numbers 24:6) and others. And עַל (al) has two instances with a kamatz: "הֻקַם עָל" (2 Samuel 23:1), "יָשׁוּבוּ לֹא עָל" (Hosea 7:16). מֵעָל (me‘al) has three instances with a kamatz: "בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל" (Genesis 49:25), "וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל" (Genesis 27:39), "יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל" (Psalms 50:4). And עַל (al), even though it is a noun, we wrote it among the particles, because mostly it is with construct state like the particles.

וכן עַל, והוא שם, יתחבר בזה הדרך. והוא פתח, וכאשר יתחבר אל הכנויים העי"ן קמץ: עָלָיו, עָלֶיךָ, עָלַי, עָלֶיהָ. ובנסתרים ונמצאים העי"ן בשוא-ופתח: עֲלֵיהֶם, עֲלֵיכֶם, עֲלֵיהֶן, עֲלֵיכֶן. ובכל הכנויים הוא ביו"ד הרבים, וכן בלא כנוי פעמים: "עֲלֵי נָהָר" (במדבר כד ו) וזולתו. ועל שנים קמוצים: "הֻקַם עָל" (ש"ב כג א), "יָשׁוּבוּ לֹא עָל" (הושע ז טז). מֵעָל שלשה קמוצים: "בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל" (בראשית מט כה), "וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל" (בראשית כז לט), "יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל" (תהלים נ ד). ועַל, אף על פי שהוא שם כתבנו אותו בכלל המלין, לפי שברוב הוא עם הצרוף כמו המלין.

אֶפֶס (efes) – with six dots [two segols]: "בְּאֶפֶס עֵצִים" (Proverbs 26:20), "אֶפֶס כִּי עַז הָעָם" (Numbers 13:28). And even though we wrote it among the particles it is a noun in places. And its plural: אֲפָסִים (afasim), and in construct state: "אַפְסֵי אָרֶץ" (Deuteronomy 33:17), like "קַצְוֵי אָרֶץ" (Isaiah 26:15), and the pronoun suffix: אַפְסוֹ (afso), אַפְסְךָ (afsekha), אַפְסִי (afsi) – "אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד" (Isaiah 47:8), its meaning is like "and there is none besides me" (וְאֵין זוּלָתִי). And similarly all the pronoun suffixes in this manner.

אֶפֶס – בשש נקודות: "בְּאֶפֶס עֵצִים" (משלי כו כ), "אֶפֶס כִּי עַז הָעָם" (במדבר יג כח). ואף על פי שכתבנו אותו בכלל המלין הוא שם במקומות. וקבוצו: אֲפָסִים, ובסמוך: "אַפְסֵי אָרֶץ" (דברים לג יז), כמו "קַצְוֵי אָרֶץ" (ישעיהו כו טו), והכנוי: אַפְסוֹ, אַפְסְךָ, אַפְסִי – "אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד" (ישעיהו מז ח), פירושו כמו וְאֵין זוּלָתִי. וכן כל הכנויים על זה הדרך.

אַתָּה (attah) – second person (masculine) pronoun, and the aleph is with a patach therefore it has penultimate stress (milra), and the tav is dageshed, and when it has ultimate stress (mil‘eil) when it is in pause the aleph will have a kamatz: "כִּי עֵירֹם אָ֑תָּה" (Genesis 3:11). And some came with the aleph with a patach with an etnachta: "אָמַר אֵלַי בְּנִי אַ֑תָּה" (Psalms 2:7), "כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַ֑תָּה" (Psalms 25:7), "עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַ֑תָּה" (Psalms 70:6), "עֶזְרָתִי וּמְפַלְטִי אַ֑תָּה" (Psalms 40:18), and with a patach with a zakef: "כִּי עָפָר אַ֔תָּה" (Genesis 3:19), "כִּי זְכֹר אֲנִי וָאַ֔תָּה" (2 Kings 9:25 see there), "הֲטוֹב טוֹב אַ֔תָּה" (Judges 11:25), and in some exact books "הֲטוֹב טוֹב אַתָּ֔ה" with penultimate stress (milra). And it came with penultimate stress (milra) with a zakef: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּ֔ה לַייָ אֱלֹהֶיךָ" (Deuteronomy 7:6), and similarly it came with a patach and ultimate stress (mil‘eil) without pause and zakef but it is sustained by the cantillation mark: "לְמִי אַ֙תָּה֙ וְאָנָה תֵלֵךְ" (Genesis 32:18). And for the feminine: אַתְּ (at), and similarly for the masculine in three places: "וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי" (Numbers 11:15), "וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ" (Deuteronomy 5:24), "אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ" (Ezekiel 28:14). And אַתָּה (attah) is the pronoun of the subject and the pronoun of the object without mentioning the subject, like "בָּרוּךְ אַתָּה" (Deuteronomy 28:3), because the pronoun of the object with mentioning the subject is: אוֹתְךָ (otkha), with a chaf connected with nouns and verbs.

אַתָּה – כנוי הנמצא, והאל"ף בפתח לפיכך הוא מלרע, והתי"ו דגושה, וכשיהיה מלעיל כשיהיה בהפסק יהיה האל"ף קמוצה: "כִּי עֵירֹם אָ֑תָּה" (בראשית ג יא). ובאו מהם האל"ף בפתח באתנח: "אָמַר אֵלַי בְּנִי אַ֑תָּה" (תהלים ב ז), "כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַ֑תָּה" (תהלים כה ז), "עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַ֑תָּה" (תהלים ע ו), "עֶזְרָתִי וּמְפַלְטִי אַ֑תָּה" (תהלים מ יח), ובפתח בזקף: "כִּי עָפָר אַ֔תָּה" (בראשית ג יט), "כִּי זְכֹר אֲנִי וָאַ֔תָּה" (מ"ב ט כה עי"ש), "הֲטוֹב טוֹב אַ֔תָּה" (שופטים יא כה), ובמקצת ספרים מדוייקים "הֲטוֹב טוֹב אַתָּ֔ה" מלרע. ובא מלרע בזקף: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּ֔ה לַייָ אֱלֹהֶיךָ" (דברים ז ו), וכן בא בפתח ומלעיל בלי הפסק וזקף אבל היא מעמדת בטעם: "לְמִי אַ֙תָּה֙ וְאָנָה תֵלֵךְ" (בראשית לב יח). ולנקבה: אַתְּ, וכן לזכר בשלש מקומות: "וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי" (במדבר יא טו), "וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ" (דברים ה כד), "אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ" (יחזקאל כח יד). ואַתָּה הוא כנוי הפועֵל וכנוי הפעוּל בלי זכר הפועֵל, כמו "בָּרוּךְ אַתָּה" (דברים כח ג), כי כנוי הפעוּל עם זכר הפועֵל: אוֹתְךָ, עם כ"ף מחוברה עם השמות והפעלים.

אַתֶּם (attem) – with a segol, pronoun for the second person plural subjects and for objects without mentioning the subject, like "וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד" (Isaiah 27:12), because for objects with mentioning the subject: אֶתְכֶם (etkhem), with chaf-mem connected in verbs and in nouns. And for the feminine: אַתֵּן (atten) with a tzere – "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי" (Ezekiel 34:31), or אַתֵּנָה (attenah) – "וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן" (Genesis 31:6).

אַתֶּם – בסגול, כנוי לפוֹעלים הנמצאים ולפעוּלים בלי זכר הפועל, כמו "וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד" (ישעיהו כז יב), כי לפעולים עם זכר הפועל: אֶתְכֶם, עם כ"ף-מ"ם מחוברים בפעלים ובשמות. ולנקבה: אַתֵּן בצרי – "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי" (יחזקאל לד לא), או אַתֵּנָה – "וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן" (בראשית לא ו).

אֲנִי (ani). And if in pause אָנִי (ani) with a kamatz. And similarly sometimes in sustainability without pause: "בָּרְכֵנִי גַם אָ֖נִי" (Genesis 27:34), "אִם אָ֗נִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ" (Genesis 31:52), "אַף־אָ֭נִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ" (Psalms 89:28) "עַבְדְּךָ־אָ֥נִי הֲבִינֵנִי" (Psalms 119:125). Or אָנֹכִי (anokhi) is the pronoun of the first person. And it is for the subject or the object without mentioning the subject, because the pronoun of the object with mentioning the subject: אוֹתִי (oti), or nun-yud or yud alone in connection with (the doubled roots) [the verbs] and the nouns. And what he says "בָּרְכֵנִי גַם אָנִי אָבִי", the word "אָנִי" is not as the pronoun of the object to the blessing, because he already said the pronoun of the object in the word "בָּרְכֵנִי", and its meaning is: I too am your son like him, bless me. And similarly "הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי" (Zechariah 7:5), meaning: did I command you to fast, you are fasting of your own accord for your sins.

אֲנִי. ואם בהפסק אָנִי בקמץ. וכן פעמים בהעמדה בלא הפסק: "בָּרְכֵנִי גַם אָ֖נִי" (בראשית כז לד), "אִם אָ֗נִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ" (בראשית לא נב), "אַף־אָ֭נִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ" (תהלים פט כח) "עַבְדְּךָ־אָ֥נִי הֲבִינֵנִי" (תהלים קיט קכה). או אָנֹכִי כנוי המדבר-בעדו. והוא על הפועֵל או הפעוּל בלי זכר הפועֵל, כי כנוי הפעוּל עם זכר הפועֵל: אוֹתִי, או נו"ן יו"ד או יו"ד לבדה בהתחבר עם (הכפולים) [הפעלים] והשמות. ומה שאומר "בָּרְכֵנִי גַם אָנִי אָבִי", אין מלת "אָנִי" בכנוי הפעול אל הברכה, כי כבר אמר כנוי הפעול במלת "בָּרְכֵנִי", ופירושו: גם אני בנך כמוהו, ברכני. וכן "הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי" (זכריה ז ה), ר"ל: וכי אני צויתי אתכם לצום, אתם צמים מדעתכם בעונותיכם.

אָנֹכִי (anokhi) – with penultimate stress (milra), and if in pause with ultimate stress (mil‘eil). And in sustaining of the cantillation mark without pause with ultimate stress (mil‘eil), like "כִּי עֵירֹם אָנֹ֖כִי" (Genesis 3:10). And the Masorah, counted eight with ultimate stress (mil‘eil) cantillation mark: "כִּי עֵירֹם אָנֹ֖כִי", "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹ֗כִי" (Exodus 4:10), "הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹ֙כִי֙" (1 Samuel 9:21), "וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֵוִי אָנֹ֗כִי" (Judges 17:9), "נַעַר מִצְרִי אָנֹ֗כִי" (1 Samuel 30:13), "הֲרֹאשׁ כֶּלֶב אָנֹ֘כִי֘" (2 Samuel 3:8), "כִּי בוֹקֵר אָנֹ֖כִי" (Amos 7:14), "וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹ֖כִי" (Ruth 3:13), and every etnachta and sof-pasuk and zakef is like it with ultimate stress (mil‘eil), except for one found with an etnachta with penultimate stress (milra): "חַף אָנֹכִ֑י וְלֹא עָוֹן לִי" (Job 33:9).

אָנֹכִי – מלרע, ואם בהפסק מלעיל. ובהעמדת טעם בלא הפסק מלעיל, כמו "כִּי עֵירֹם אָנֹ֖כִי" (בראשית ג י). והמסורת, שמנה בטעם מלעיל: "כִּי עֵירֹם אָנֹ֖כִי", "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹ֗כִי" (שמות ד י), "הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹ֙כִי֙" (ש"א ט כא), "וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֵוִי אָנֹ֗כִי" (שופטים יז ט), "נַעַר מִצְרִי אָנֹ֗כִי" (ש"א ל יג), "הֲרֹאשׁ כֶּלֶב אָנֹ֘כִי֘" (ש"ב ג ח), "כִּי בוֹקֵר אָנֹ֖כִי" (עמוס ז יד), "וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹ֖כִי" (רות ג יג), וכל אתנח וסוף-פסוק וזקף כותיה מלעיל, בר מן חד נמצא באתנח מלרע: "חַף אָנֹכִ֑י וְלֹא עָוֹן לִי" (איוב לג ט).

אֲנַחְנוּ (anachnu) or נַחְנוּ (nachnu), or אָנוּ (anu), for it is found in Scripture "אֲשֶׁר אנו שֹׁלְחִים אֹתְךָ" (Jeremiah 42:6) in the writing, and in the Mishnah they used it a lot. And it is the pronoun of the first-person plural for subjects or objects without mentioning the subject, because the pronoun of the objects with mentioning the subject: אוֹתָנוּ (otanu) with a soft nun-vav in connection with (the subjects) [the verbs] and the nouns.

אֲנַחְנוּ או נַחְנוּ, או אָנוּ, כי נמצא במקרא "אֲשֶׁר אנו שֹׁלְחִים אֹתְךָ" (ירמיהו מב ו) בכתוב, ובמשנה הרגילו בו הרבה. והוא כנוי המדברים-בעדם הפועלים או הפעולים בלי זכר הפועל, כי כנוי הפעולים עם זכר הפועל: אוֹתָנוּ עם נו"ן-ו"ו רפה בהתחבר עם (הפועלים) [הפעלים] והשמות.

בַּל (bal), בְּלִי (beli) – they are not pluralized and they are not connected to pronoun suffixes.

בַּל, בְּלִי – לא יקבצו בלשון רבים ולא יחוברו לכנויים.

בִּלְתִּי (bilti) – the yud in בִּלְתִּי (bilti) is added and we have not found it as בלתה (b-l-t-h), and with the pronoun suffix it fell: בִּלְתִּי (bilti), בִּלְתְּךָ (biltekha), בִּלְתּוֹ (bilto) etc.

בִּלְתִּי – היו"ד בבִּלְתִּי נוספת ולא מצאנוהו בלתה, ובכנוי נפלה: בִּלְתִּי, בִּלְתְּךָ, בִּלְתּוֹ וכולי.

בִּלְעֲדֵי (bil‘adei) – the yud is for the plural and it is not found in the singular form. And with the pronoun suffixes: בִּלְעָדֶיךָ (bil‘adekha), בִּלְעָדַי (bil‘aday), בִּלְעָדָיו (bil‘adav) etc. "בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים" (Genesis 14:24), the yud is also for the plural, and it came visible like "וַחֲשׂוּפַי שֵׁת" (Isaiah 20:4), "וְאֹרְגִים חוֹרָי" (Isaiah 19:9) and others as we wrote (above 10b). And a mem entered upon it as an addition for clarity: "הֲמִבַּלְעֲדֵי יְיָ" (2 Kings 18:25).

בִּלְעֲדֵי – היו"ד לרבים ולא נמצא בלשון יחיד. ועם הכנוים: בִּלְעָדֶיךָ, בִּלְעָדַי, בִּלְעָדָיו כולי. "בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים" (בראשית יד כד), היו"ד גם כן לרבים, ובאה נראית כמו "וַחֲשׂוּפַי שֵׁת" (ישעיהו כ ד), "וְאֹרְגִים חוֹרָי" (ישעיהו יט ט) וזולתם כמו שכתבנו (לעיל י ע"ב). ונכנסה עליו מ"ם לתוספת ביאור: "הֲמִבַּלְעֲדֵי יְיָ" (מ"ב יח כה).

בֵּין (bein) – the pronoun suffix: בֵּינוֹ (beino), בֵּינְךָ (beinekha), בֵּינִי (beini), בֵּינָם (beinam) or בֵּינֵיהֶם (beineihem), בֵּינֵיכֶם (beineikhem) with the plural yud, and similarly בֵּינָיו (beinav) – "אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵינָיו" (Joshua 3:4), perhaps it is said so בֵּינַי (beinay). And pluralized in the feminine form: בֵּינוֹת (beinot) – "בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ" (Genesis 26:28). And this word is used in doubling, like "בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר" (Leviticus 10:10), "בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם" (Joshua 22:27), and sometimes it suffices with one when it connects with the object pronoun suffix in one word, like "יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ" (Judges 11:10), "כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם" (Genesis 42:23). And similarly it suffices with one when there are two objects in one word, like "שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם" (Deuteronomy 1:16), "בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה" (Genesis 15:17), "וּבֵין דֹּרוֹתֵינוּ אַחֲרֵינוּ" (Joshua 22:27), "מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים" (Exodus 25:22), "בֵּין שְׁנֵינוּ" (Genesis 31:37). And similarly it suffices with one בֵּין (bein) if there is a lamed in the second word, like "בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל" (Ezekiel 22:26), "בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר" (Leviticus 20:25), "בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע" (Deuteronomy 17:8). But it does not suffice with one בֵּין (bein) if there is a vav in place of the lamed, one does not say בֵּין דָּם וְדָם בֵּין טָהוֹר וְטָמֵא (bein dam vedam bein tahor vetame). And the servile bet entered as an addition for clarity: "וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר" (Isaiah 44:4), because it suffices without it.

בֵּין – הכנוי: בֵּינוֹ, בֵּינְךָ, בֵּינִי, בֵּינָם או בֵּינֵיהֶם, בֵּינֵיכֶם ביו"ד הרבים, וכן בֵּינָיו – "אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵינָיו" (יהושע ג ד), אולי נאמר כן בֵּינַי. ומקובץ בלשון רבות: בֵּינוֹת – "בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ" (בראשית כו כח). והמלה הזו משתמשין בה בכפל, כמו "בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר" (ויקרא י י), "בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם" (יהושע כב כז), ופעמים יספיק באחד כשיתחבר עם כנוי הפעולים במלה אחת, כמו "יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ" (שופטים יא י), "כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם". (בראשית מב כג) וכן יספיק באחד כשיהיו שני הפעולים במלה אחת, כמו "שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם" (דברים א טז), "בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה" (בראשית טו יז), "וּבֵין דֹּרוֹתֵינוּ אַחֲרֵינוּ" (יהושע כב כז), "מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים" (שמות כה כב), "בֵּין שְׁנֵינוּ" (בראשית לא לז). וכן יספיק בבֵּין אחד אם תהיה במלה השנית למ"ד, כמו "בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל" (יחזקאל כב כו), "בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר" (ויקרא כ כה), "בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע" (דברים יז ח). אבל לא יספיק בבֵּין אחד אם יהיה במקום הלמ"ד ו"ו, לא יאמר בֵּין דָּם וְדָם בֵּין טָהוֹר וְטָמֵא. ונכנסה בי"ת השמוש לתוספת ביאור: "וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר" (ישעיהו מד ד), כי יספיק זולתה.

גַּם (gam) – with a patach, it is not pluralized and it is not connected.

גַּם – בפתח, לא יקובץ ולא יחובר.

הֵן (hen) – with a tzere, and with a makkaf with a segol when it is in construct state to a small word or to a word with ultimate stress (mil‘eil): "הֶן־תָּ֭וִי" (Job 31:35). And with the addition of a heh: הִנֵּה (hinneh) with a tzere, and always with a dagesh. But "הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי" (Genesis 19:2) is with a segol because of the dagesh which is in the word "נָּא". And the pronoun suffix: הִנּוֹ (hinno) or הִנֶּנּוּ (hinennu), הִנְּךָ (hinnekha), הִנִּי (hinni), or הִנְנִי (hineni) – "הִנְנִי עֲנוּ בִי" (1 Samuel 12:3), soft and with a shva, and with a dagesh and a tzere: "אָמַרְתִּי הִנֵּנִי הִנֵּנִי אֶל גּוֹי לֹא קֹרָא בִשְׁמִי" (Isaiah 65:1). And with a dagesh also on the second nun and with a segol on the first: "וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי" (Genesis 22:7), "וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי" (Genesis 27:18). And the Masorah on them: two dageshed. "הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ" (Jeremiah 3:22), "הִנְנוּ בְיָדֶךָ" (Joshua 9:25), "הִנְנוּ עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ" (2 Samuel 5:1) – soft and with a shva. Or הִנֶּנּוּ (hinennu) with a dagesh on the two nuns and with a segol on the first: "הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ" (Numbers 14:40), "הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי" (Genesis 44:16), "הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים" (Genesis 50:18). And the Masorah: three dageshed. (And soft) [And with a dagesh] on the first nun: "וְיֹאמְרוּ לְךָ הִנֵּנוּ" (Job 38:35). הִנָּהּ (hinnah), הִנֵּךְ (hinnekh) with a tzere, or with a kamatz – "הִנָּךְ הָרָה" (Genesis 16:11), הִנָּם (hinnam), הִנְּכֶם (hinnekhem), הִנָּן (hinnan), הִנְּכֶן (hinnekhen).

הֵן – בצרי, ובמקף בסגול כשהוא סמוך למלה זעירא או למלה מלעיל: "הֶן־תָּ֭וִי" (איוב לא לה). ובתוספת ה"א: הִנֵּה בצרי, ובדגש לעולם. אבל "הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי" (בראשית יט ב) סגול מפני הדגש אשר במלת "נָּא". והכנוי: הִנּוֹ או הִנֶּנּוּ, הִנְּךָ, הִנִּי, או הִנְנִי – "הִנְנִי עֲנוּ בִי" (ש"א יב ג), קל ובשוא, ובדגש ובצרי: "אָמַרְתִּי הִנֵּנִי הִנֵּנִי אֶל גּוֹי לֹא קֹרָא בִשְׁמִי" (ישעיהו סה א). ובדגש גם הנו"ן השניה ובסגול הראשונה: "וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי" (בראשית כב ז), "וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי" (בראשית כז יח). והמסורת עליהם: שנים דגושים. "הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ" (ירמיהו ג כב), "הִנְנוּ בְיָדֶךָ" (יהושע ט כה), "הִנְנוּ עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ" (ש"ב ה א) – קל ובשוא. או הִנֶּנּוּ בדגש שני הנו"נין ובסגול הראשונה: "הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ" (במדבר יד מ), "הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי" (בראשית מד טז), "הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים" (בראשית נ יח). והמסורת: שלשה דגושים. (וברפה) [ובדגש] הנו"ן הראשונה: "וְיֹאמְרוּ לְךָ הִנֵּנוּ" (איוב לח לה). הִנָּהּ, הִנֵּךְ בצרי, או בקמץ – "הִנָּךְ הָרָה" (בראשית טז יא), הִנָּם, הִנְּכֶם, הִנָּן, הִנְּכֶן.

הֵנָּה (hennah) – with a tzere and ultimate stress (mil‘eil) and the nun with a dagesh, and it has no plural or pronoun suffix.

הֵנָּה – בצרי ומלעיל והנו"ן בדגש, ואין בו קבוץ וכנוי.

הֵא (he) – it has no pronoun suffix.

הֵא – אין בו כנוי.

הוּא (hu) – pronoun for the third person subject and for the object without mentioning the subject, because for the object with mentioning the subject: אוֹתוֹ (oto) or heh-vav or nun-vav dageshed and with a shuruk, or vav alone with a cholam connected in nouns and in verbs. And sometimes with the nun and the vav soft and with a cholam: "עֲווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע" (Proverbs 5:22), "וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם" (Numbers 23:13). And for feminine: הִיא (hi). And the definite article heh enters upon them with a patach: "הָאִישׁ הַהוּא" (Leviticus 17:4), "מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר" (Genesis 10:11). And the vav with a shva or with a kamatz: וְהוּא (vehu), וָהוּא (vahu), וְהִיא (vehi), וָהִיא (vahi). But the letters bk"lm do not enter upon them, because they will serve in one meaning as we are destined to explain. And the shin enters upon them and it is with a segol: שֶׁהוּא (shehu), שֶׁהִיא (shehi). And one came with a shva: "שְׁהוּא עָמֵל" (Ecclesiastes 2:22).

הוּא – כנוי לנסתר הפועֵל ולפעוּל בלי זֵכֶר הפועֵל, כי לפעוּל עם זכר הפועֵל: אוֹתוֹ או ה"א-ו"ו או נו"ן-ו"ו דגושה ובשורק, או ו"ו לבדה בחלם מחוברים בשמות ובפעלים. ופעמים עם הנו"ן והו"ו ברפה ובחולם: "עֲווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע" (משלי ה כב), "וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם" (במדבר כג יג). ולנקבה: הִיא. ותכנס עליהם ה"א הידיעה פתוחה: "הָאִישׁ הַהוּא" (ויקרא יז ד), "מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר" (בראשית י יא). והו"ו בשוא או בקמץ: וְהוּא, וָהוּא, וְהִיא, וָהִיא. אבל אותיות בכל"ם לא יכנסו עליהם, כי בענין אחד ישמשו כמו שאנו עתידים לבאר. והשי"ן תכנס עליהם והיא בסגול: שֶׁהוּא, שֶׁהִיא. ובא אחד בשוא: "שְׁהוּא עָמֵל" (קהלת ב כב).

הֵם (hem) – with a tzere, pronoun for third person plural subjects and for objects without mentioning the subject, because with mentioning the subject one says אוֹתָם (otam). And similarly for objects when connected in verbs and in nouns and in particles, and then the heh will be with a segol or mem alone. And הֵם (hem) came for objects without connection: "בָּא הַמַּלְאָךְ עַד הֵם וְלֹא שָׁב" (2 Kings 9:18). And with the addition of a heh הֵמָּה (hemmah) with a tzere – "הֵמָּה מֵי מְרִיבָה" (Numbers 20:13) and the mem is dageshed, "לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֵמָּה" (Exodus 30:4), "כִּי בָהֵמָּה שָׁמֵן חֶלְקוֹ" (Habakkuk 1:16), "וְאֵין מְקַבֵּר לָהֵמָּה" (Jeremiah 14:16), and the servile letters are with kamatzes. And for feminine הֵן (hen) and with the addition of a heh הֵנָּה (hennah) with a tzere and ultimate stress (mil‘eil) and the nun with a dagesh. And sometimes also with a nun for masculine: "הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה" (Ruth 1:13), "וְהֵנָּה בָּאוּ עַד תּוֹךְ הַבַּיִת לֹקְחֵי חִטִּים" (2 Samuel 4:6), ("דֶּרֶךְ הֵנָּה פְנֵיהֶם" (Jeremiah 50:5)). And it came for feminine with a mem: "שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת" (Song of Songs 6:8). And all of them are with a tzere: הֵם (hem), הֵמָּה (hemmah), הֵן (hen), הֵנָּה (hennah). And every לָהֶן (lahen) is with a segol in the Holy Tongue, and in the Aramaic language it is with a tzere. בָּהֵן (bahen) they are eighteen, fifteen of them with a tzere: "אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט" (Genesis 19:29), "אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן" (Genesis 30:26), "וַיְפַצֵּל בָּהֵן" (Genesis 30:37), "אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן" (Exodus 25:29), and its companion "אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן" (Exodus 37:16), "לְנַתֵּר בָּהֵן" (Leviticus 11:21), "אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע" (Leviticus 14:40), "וְתָקְעוּ בָּהֵן" (Numbers 10:3), "וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ" (Numbers 16:7), "אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ" (Leviticus 10:1), "אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן" (Deuteronomy 28:52), "מִקּוֹל פָּרָשׁ וְרֹמֵה קֶשֶׁת" (Jeremiah 4:29), "תְּנוּ צִיץ לְמוֹאָב כִּי נָצֹא תֵּצֵא" (Jeremiah 48:9), and two in one verse: "אֶרֶץ לֹא יֵשֵׁב בָּהֵן כָּל אִישׁ וְלֹא יַעֲבֹר בָּהֵן בֶּן אָדָם" (Jeremiah 51:43); and three with a segol: "בִגְדֵיהֶם אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָהֶן" (Ezekiel 42:14), "וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי" (Isaiah 38:16), "וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶן" (1 Samuel 31:7). And with the chaf: "וְלֹא יַעֲשֶׂה כָּהֶן" (Ezekiel 18:14 see there), with a segol. And similarly הֵם (hem) when the servile letters enter upon it like b, l, m it is with a segol mostly, and with the heh and the vav and the shin and the chaf with a tzere: "בַּיָּמִים הָהֵם" (Genesis 6:4), "אַתָּה וָהֵם" (Numbers 16:16), "שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי" (Song of Songs 6:5), "וְיוֹסֵף יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם" (2 Samuel 24:3). And one came with the chaf with a segol: "לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כָּהֶם" (2 Kings 17:15). And the Masorah: there is none like it with a segol. And similarly with b, l, m with a segol: בָּכֶם (bakhem), לָכֶם (lakhem), מִכֶּם (mikkem). And the chaf with a tzere: "כָּכֵם אֲדַבֵּרָה" (Job 16:4 see there). And in all of them the letters k, l, b that enter upon them are with kamatzes: כָּהֶם (kahem), לָהֶם (lahem), בָּהֶם (bahem), and they will never come with a shva. And when the vav enters upon them sometimes with a shva sometimes with a kamatz – "אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן" (Numbers 16:16) and others. And the definite article heh will enter upon them with a kamatz, like "בַּיָּמִים הָהֵם" (Genesis 6:4) and others. And the mem with a tzere: מֵהֶם (mehem), and the shin with a segol: שֶׁהֵם (shehem), and one came with a shva: "שְׁהֶם בְּהֵמָה" (Ecclesiastes 3:18).

הֵם – בצרי, כנוי לפוֹעלים הנסתרים ולפעוּלים בלי זכר הפֹעֵל, כי עם זכר הפועֵל יאמר אוֹתָם. וכן לפעוּלים בהתחבר בפעלים ובשמות ובמלים, ואז תהיה הה"א בסגול או מ"ם לבדה. ובא הֵם לפעולים בלי התחבר: "בָּא הַמַּלְאָךְ עַד הֵם וְלֹא שָׁב" (מ"ב ט יח). ובתוספת ה"א הֵמָּה בצרי – "הֵמָּה מֵי מְרִיבָה" (במדבר כ יג) והמ"ם בדגש, "לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֵמָּה" (שמות ל ד), "כִּי בָהֵמָּה שָׁמֵן חֶלְקוֹ" (חבקוק א טז), "וְאֵין מְקַבֵּר לָהֵמָּה" (ירמיהו יד טז), ואותיות השמוש קמוצות. ולנקבות הֵן ובתוספת ה"א הֵנָּה בצרי ומלעיל והנו"ן בדגש. ופעמים גם בנו"ן לזכרים: "הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה" (רות א יג), "וְהֵנָּה בָּאוּ עַד תּוֹךְ הַבַּיִת לֹקְחֵי חִטִּים" (ש"ב ד ו), ("דֶּרֶךְ הֵנָּה פְנֵיהֶם" (ירמיהו נ ה)). ובא לנקבות במ"ם: "שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת" (שה"ש ו ח). וכלם בצרי: הֵם, הֵמָּה, הֵן, הֵנָּה. וכל לָהֶן הוא בסגול בלשון הקדש, ובלשון ארמי הוא בצרי. בָּהֵן הם שמנה עשר, חמשה עשר מהם בצרי: "אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט" (בראשית יט כט), "אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן" (בראשית ל כו), "וַיְפַצֵּל בָּהֵן" (בראשית ל לז), "אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן" (שמות כה כט), וחברו "אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן" (שמות לז טז), "לְנַתֵּר בָּהֵן" (ויקרא יא כא), "אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע" (ויקרא יד מ), "וְתָקְעוּ בָּהֵן" (במדבר י ג), "וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ" (במדבר טז ז), "אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ" (ויקרא י א), "אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן" (דברים כח נב), "מִקּוֹל פָּרָשׁ וְרֹמֵה קֶשֶׁת" (ירמיהו ד כט), "תְּנוּ צִיץ לְמוֹאָב כִּי נָצֹא תֵּצֵא" (ירמיהו מח ט), ושנים בפסוק אחד: "אֶרֶץ לֹא יֵשֵׁב בָּהֵן כָּל אִישׁ וְלֹא יַעֲבֹר בָּהֵן בֶּן אָדָם" (ירמיהו נא מג); ושלשה בסגול: "בִגְדֵיהֶם אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָהֶן" (יחזקאל מב יד), "וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי" (ישעיהו לח טז), "וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶן" (ש"א לא ז). ועם הכ"ף: "וְלֹא יַעֲשֶׂה כָּהֶן" (יחזקאל יח יד עי"ש), בסגול. וכן הֵם כשיבואו עליו אותיות השמוש כמו בל"ם הוא בסגול ברוב, ועם הה"א והו"ו והשי"ן והכ"ף בצרי: "בַּיָּמִים הָהֵם" (בראשית ו ד), "אַתָּה וָהֵם" (במדבר טז טז), "שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי" (שה"ש ו ה), "וְיוֹסֵף יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם" (ש"ב כד ג). ואחד בא עם הכ"ף בסגול: "לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כָּהֶם" (מ"ב יז טו). והמסורת: לית כותיה סגול. וכן עם בל"ם בסגול: בָּכֶם, לָכֶם, מִכֶּם. והכ"ף בצרי: "כָּכֵם אֲדַבֵּרָה" (איוב טז ד עי"ש). ובכלם אותיות כל"ב שיכנסו עליהם קמוצות: כָּהֶם, לָהֶם, בָּהֶם, ולא יבואו בשוא לעולם. וכשתכנס עליהן הו"ו פעם בשוא פעם בקמץ – "אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן" (במדבר טז טז) וזולתו. וה"א הידיעה תכנס עליהן קמוצה, כמו "בַּיָּמִים הָהֵם" (בראשית ו ד) וזולתו. והמ"ם בצרי: מֵהֶם, והשי"ן בסגול: שֶׁהֵם, ובא אחד בשוא: "שְׁהֶם בְּהֵמָה" (קהלת ג יח).

זֶה (zeh) with a segol or זוּ (zu) with a shuruk for masculine, and זוֹ (zo) with a cholam or זֹאת (zot) for feminine – "וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה" (Ecclesiastes 2:2), "כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה" (Ecclesiastes 7:23), "זֹה מַתַּת אֱלֹהִים" (Ecclesiastes 5:18), "וְלֹא זֹה הָעִיר" (2 Kings 6:19), "כִּי כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב" (2 Samuel 11:25), and it is written with a vav in two places: "זוֹ לַעְגָּם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (Hosea 7:16), "וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם" (Psalms 132:12). And sometimes זוֹ (zo) with a cholam is for masculine: "זוֹ לַעְגָּם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (Hosea 7:16). And it is also possible to interpret it for feminine. And the servile letters enter upon them with a kamatz: "וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה וַאֲכַלְתֶּם" (1 Samuel 14:34), "וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ" (Esther 2:13), "כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב" (2 Samuel 11:25), "הֲלוֹא לָזֶה יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת" (1 Samuel 21:12), "וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת" (Malachi 3:10), "כָּזֹאת וְכָזֹאת יָעַץ אֲחִיתֹפֶל" (2 Samuel 17:15), "אֵי לָזֹאת אֶסְלַח לָךְ" (Jeremiah 5:7). And with a shva: "וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת" (Genesis 45:23), "לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה" (Genesis 2:23), "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ" (Leviticus 16:3)

זֶה בסגול או זוּ בשורק לזכר, וזוֹ בחולם או זֹאת לנקבה – "וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה" (קהלת ב, ב), "כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה" (קהלת ז, כג), "זֹה מַתַּת אֱלֹהִים" (קהלת ה, יח), "וְלֹא זֹה הָעִיר" (מ"ב ו, יט), "כִּי כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב" (ש"ב יא, כה), ונכתב בו"ו בשני מקומות: "זוֹ לַעְגָּם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (הושע ז, טז), "וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם" (תהלים קלב, יב). ופעמים זוֹ בחולם לזכר: "זוֹ לַעְגָּם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (הושע ז, טז). ויתכן לפרש גם הוא לנקבה. ויבאו עליהם אותיות השמוש בקמץ: "וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה וַאֲכַלְתֶּם" (שמואל א יד, לד), "וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ" (אסתר ב, יג), "כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב" (ש"ב יא, כה), "הֲלוֹא לָזֶה יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת" (שמואל א כא, יב), "וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת" (מלאכי ג, י), "כָּזֹאת וְכָזֹאת יָעַץ אֲחִיתֹפֶל" (ש"ב יז, טו), "אֵי לָזֹאת אֶסְלַח לָךְ" (ירמיהו ה, ז). ובשוא: "וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת" (בראשית מה, כג), "לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה" (בראשית ב, כג), "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא טז, ג)

זוּלַת (zulat) – with a patach, or with an added yud: זוּלָתִי (zulati) with a kamatz. And the pronoun suffix: זוּלָתוֹ (zulato), זוּלָתְךָ (zulatekha), זוּלָתִי (zulati), זוּלָתָם (zulatam) etc.

זוּלַת – בפתח, או ביו"ד נוספת: זוּלָתִי בקמץ. והכנוי: זוּלָתוֹ, זוּלָתְךָ, זוּלָתִי, זוּלָתָם וכולי.

יֵשׁ (yesh) – with a tzere, and even though it is a noun as we wrote it with the nouns, sometimes its meaning is in the sense of הֵן (hen/yes), and if with a makkaf and in construct to a small word or to a word with ultimate stress (mil‘eil) with a segol: ("כִּי יֶשׁ לָעֵץ תִּקְוָה" (Job 14:7 see there)) [הֲיֶשׁ־בָּהּ עֵץ (Numbers 13:20 see there)], "יֶשׁ־לָנוּ" (Genesis 44:20), "יֶשׁ־הֶבֶל" (Ecclesiastes 8:14). And the pronoun suffix: יֶשְׁנוֹ (yeshno) with a segol or יֵשׁוֹ (yesho) with a tzere or יְשׁוֹ (yesho) with a shva and this is correct on the pattern of בְּנוֹ (beno), because בֵּן (ben) and יֵשׁ (yesh) are from one derivation. And another pattern: יֶשְׁךָ (yeshkha) (or) יֵשִׁי (yeshi) with a tzere, [or with a shva – יְשִׁי (yeshi),] or יֶשְׁנִי (yeshni), יֵשָׁם (yesham) or יְשָׁם (yesham) with a shva, יֶשְׁכֶם (yeshkhem) with a segol, or with a chirik on the yud: "הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים" (Deuteronomy 13:4).

יֵשׁ – בצרי, ואף על פי שהוא שם כמו שכתבנו אותו עם השמות, פעמים פירושו בענין הֵן, ואם במקף וסמוך למלה זעירא או למלה מלעיל בסגול: ("כִּי יֶשׁ לָעֵץ תִּקְוָה" (איוב יד ז עי"ש)) [הֲיֶשׁ־בָּהּ עֵץ (במדבר יג כ עי"ש)], "יֶשׁ־לָנוּ" (בראשית מד כ), "יֶשׁ־הֶבֶל" (קהלת ח יד). והכנוי: יֶשְׁנוֹ בסגול או יֵשׁוֹ בצרי או יְשׁוֹ בשוא והוא הנכון בפלס בְּנוֹ, כי בֵּן ויֵשׁ מגזרה אחת. ומשקל אחר: יֶשְׁךָ (או) יֵשִׁי בצרי, [או בשוא – יְשִׁי,] או יֶשְׁנִי, יֵשָׁם או יְשָׁם בשוא, יֶשְׁכֶם בסגול, או בחירק היו"ד: "הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים" (דברים יג ד).

כֵּן (ken) – with a tzere, and with a makkaf and in construct to a small word with a segol. And it has no plural or pronoun suffix. And with the servile letters: "לָכֵן" (lakhen), "וּבְכֵן רָאִיתִי" (Ecclesiastes 8:10).

כֵּן – בצרי, ובמקף ובסמוך למלה זעירא בסגול. ואין בו קבוץ וכנוי. ובאותיות השמוש: "לָכֵן", "וּבְכֵן רָאִיתִי" (קהלת ח י).

כֹּל (kol) – with a cholam, and with a makkaf with a kamatz-chataf. And two are with a kamatz without a makkaf: "כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י ׀ תֹּאמַרְנָה" (Psalms 35:10), "כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ ׀ שְׂנֵאֻהוּ" (Proverbs 19:7). The pronoun suffixes: כֻּלּוֹ (kullo), כֻּלָּךְ (kullakh), כֻּלִּי (kulli), כֻּלָּהּ (kullah), כֻּלֵּךְ (kullekh) with a tzere – "נָמוֹג פְּלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ" (Isaiah 14:31), or with a kamatz – "כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת" (Isaiah 22:1), and in some books it is with a tzere, "כֻּלָּךְ יָפָה" (Song of Songs 4:7) with a kamatz, and with the plural heh moreover and it is with a patach: "כְּקוֹץ מֻנָד כֻּלָּהַם" (2 Samuel 23:6), כֻּלְּכֶם (kullkhem), כֻּלָּנוּ (kullanu), כֻּלָּן (kullan) or כֻּלָּנָה (kullanah), and with the feminine plural heh moreover preceding the nun: "קֶצֶב אֶחָד לְכֻלָּהְנָה" (1 Kings 7:37). And even though it is a noun we wrote it among the particles, because mostly it will not come except through conjunction like the particles.

כֹּל – בחולם, ובמקף בקמץ-חטף. ושנים הם בקמץ בלא מקף: "כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י ׀ תֹּאמַרְנָה" (תהלים לה י), "כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ ׀ שְׂנֵאֻהוּ" (משלי יט ז). הכנוים: כֻּלּוֹ, כֻּלָּךְ, כֻּלִּי, כֻּלָּהּ, כֻּלֵּךְ בצרי – "נָמוֹג פְּלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ" (ישעיהו יד לא), או בקמץ – "כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת" (ישעיהו כב א), ובקצת ספרים הוא בצרי, "כֻּלָּךְ יָפָה" (שה"ש ד ז) בקמץ, ועם ה"א הרבים עוד והוא בפתח: "כְּקוֹץ מֻנָד כֻּלָּהַם" (ש"ב כג ו), כֻּלְּכֶם, כֻּלָּנוּ, כֻּלָּן או כֻּלָּנָה, ועם ה"א הרבות עוד הקודם לנו"ן: "קֶצֶב אֶחָד לְכֻלָּהְנָה" (מ"א ז לז). ואף על פי שהוא שם כתבנו אותו בכלל המילים, לפי שברוב לא יבא אלא על ידי צרוף כמו המילין.

כְּמוֹ (kemo) – "וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה" (Genesis 19:15), "וְרָבוּ כְּמוֹ רָבוּ" (Zechariah 10:8). כָּמוֹנִי (kamoni), כָּמוֹךָ (kamokha), כָּמוֹהוּ (kamohu), כְּמוֹהֶם (kemohem), כְּמוֹכֶם (kemokhem), כָּמוֹנוּ (kamonu), כָּמוֹהָ (kamoha), כָּמוֹךְ (kamokh), כְּמוֹהֶן (kemohen), כְּמוֹכֶן (kemokhen).

כְּמוֹ – "וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה" (בראשית יט טו), "וְרָבוּ כְּמוֹ רָבוּ" (זכריה י ח). כָּמוֹנִי, כָּמוֹךָ, כָּמוֹהוּ, כְּמוֹהֶם, כְּמוֹכֶם, כָּמוֹנוּ, כָּמוֹהָ, כָּמוֹךְ, כְּמוֹהֶן, כְּמוֹכֶן.

לוּ (lu), לוּלֵי (lulei), לֹא (lo) – they have no plural or pronoun suffix.

לוּ, לוּלֵי, לֹא – אין בהם קבוץ וכנוי.

לָז (laz) – with a patach for masculine and feminine. And with the addition of a heh, for masculine לָזֶה (lazeh) and for feminine לֵזוּ (lezu).

לָז – בפתח לזכר ולנקבה. ובתוספת ה"א, לזכר לָזֶה ולנקבה לֵזוּ.

מוֹ (mo) – it is the third person plural pronoun suffix when connected with verbs, nouns and particles: "חֲמַת לָמוֹ" (Psalms 58:5), "מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ" (Isaiah 53:8), "יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד" (Exodus 15:15), "תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ" (Exodus 15:12), "שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵמוֹ" etc. "כָּל נְסִיכֵמוֹ" (Psalms 83:12). And it comes with a shuruk instead of a cholam in the word "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ" (Exodus 15:5), and they said that it came thus to pair with the shuruk which is in the yud (HaRikmah gate 28). And there is מוֹ (mo) as a third person singular pronoun suffix: "כִּי יִסְכֹּן עָלֵימוֹ מַשְׂכִּיל" (Job 22:2), "וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ בִּלְחוּמוֹ" (Job 20:23), because the mem and the vav as we wrote (above 144b) have in them a sign of plural and a sign of singular, because the mem is the sign of the third person plural and the vav is the sign of the third person singular, therefore it will come for the plural and for the singular, and both connect in the plural pronoun suffix because they speak of them in general and particular, and similarly on the singular sometimes.

מוֹ – הוא כנוי הנסתרים בהתחבר עם הפעלים והשמות והמלים: "חֲמַת לָמוֹ" (תהלים נח ה), "מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ" (ישעיהו נג ח), "יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד" (שמות טו טו), "תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ" (שמות טו יב), "שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵמוֹ" וכולי "כָּל נְסִיכֵמוֹ" (תהלים פג יב). ובא בשורק תחת חולם במלת "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ" (שמות טו ה), ואמרו כי בא כן לזַוֵּג עם השורק אשר ביו"ד (הרקמה שער כח). ויש מוֹ כנוי היחיד הנסתר: "כִּי יִסְכֹּן עָלֵימוֹ מַשְׂכִּיל" (איוב כב ב), "וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ בִּלְחוּמוֹ" (איוב כ כג), כי המ"ם והו"ו כמו שכתבנו (לעיל קמד ע"ב) יש בו סימן רבים וסימן יחיד, כי המ"ם סימן הרבים הנסתרים והו"ו סימן היחיד הנסתר, לפיכך יבוא על הרבים ועל היחיד, ויתחברו שניהם בכנוי הרבים כי ידברו עליהם בכלל ופרט, וכן על היחיד פעמים.

מִי (mi), מָתַי (matay), מָה (mah) – they have no plural or pronoun suffix. And מָה (mah) with a kamatz, and with a makkaf with a patach, like "מַה־פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ" (Genesis 38:29), "מַה־בֶּצַע" (Genesis 37:26), "מַה־בְּרִי" (Proverbs 31:2). And it is with a segol according to the Masorah in twenty-four places. And before the chet and the ayin with a segol except for seven places, five kamatzes and two pataches: "מָה עִמָּדִי" (Genesis 31:32), "כִּי מָה עַבְדְּךָ" (2 Kings 8:13), "וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה" (Malachi 2:14), "וּמָה חַשְׁחָן" (Ezra 6:9), "וְיֵאמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ" (Daniel 4:32), and two pataches: "מַה חַטָּאתִי" (Genesis 31:36), "מַה חֶפְצוֹ" (Job 21:21). And similarly it is always patach with "הוּא" and with "הִיא". And the bet and the chaf entered upon מָה (mah) with a patach with a dagesh and not because of the missing definite article heh – "בַּמָּה אֵדַע" (Genesis 15:8), "כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ" (Genesis 47:8), "כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר" (Psalms 78:40). And similarly with a shva: "בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו" (Ecclesiastes 3:22). And when the lamed enters upon it also with a dagesh except that it has ultimate stress (mil‘eil), and it is all kamatz: "לָ֚מָּה חָרָה לָךְ וְלָ֖מָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ" (Genesis 4:6), "לָ֥מָּה לִּי חַיִּים" (Genesis 27:46). And when it is before a, h, ‘, it will have penultimate stress (milra) and be soft: "לָמָ֤ה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא" (Genesis 12:19), "לָמָ֤ה הֶעֱלִיתֻנוּ" (Numbers 21:5), "אֵלִי אֵלִי לָמָ֣ה עֲזַבְתָּנִי" (Psalms 22:2), "לָ֠מָ֠ה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר" (Joshua 7:7). And they came with a dagesh and ultimate stress (mil‘eil) before the aleph and the heh: "לָ֤מָּה אַכֶּכָּה" (2 Samuel 2:22), "לָ֣מָּה אִירָא בִּימֵי רָע" (Psalms 49:6), "לָ֣מָּה הָיָה כְאֵבִי" (Jeremiah 15:18), "לָ֥מָּה הִרְגַּזְתַּנִי" (1 Samuel 28:15), "לָ֣מָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ" (2 Samuel 14:31) and it came soft and with penultimate stress (milra) except for before a guttural letter "לָמָ֢ה שְׁכַחְתָּנִי" (Psalms 42:10), "לָמָ֢ה זְנַחְתָּנִי" (Psalms 43:2) and it came soft and with ultimate stress (mil‘eil) "לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ" (Job 7:20), and when the lamed enters upon מֶה (meh) which is with a segol it is soft and has ultimate stress (mil‘eil): "לָ֣מֶה תִבְכִּי וְלָ֙מֶה֙ לֹא תֹאכְלִי וְלָ֖מֶה יֵרַע לְבָבֵךְ" (1 Samuel 1:8).

מִי, מָתַי, מָה – אין בהם קבוץ וכנוי. ומָה בקמץ, ובמקף בפתח, כמו "מַה־פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ" (בראשית לח כט), "מַה־בֶּצַע" (בראשית לז כו), "מַה־בְּרִי" (משלי לא ב). והוא בסגול על פי המסורת בארבעה ועשרים מקומות. ועל החי"ת ועל העי"ן בסגול זולתי שבעה מקומות, חמשה קמצין ושנים פתחין: "מָה עִמָּדִי" (בראשית לא לב), "כִּי מָה עַבְדְּךָ" (מ"ב ח יג), "וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה" (מלאכי ב יד), "וּמָה חַשְׁחָן" (עזרא ו ט), "וְיֵאמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ" (דניאל ד לב), ושנים פתחין: "מַה חַטָּאתִי" (בראשית לא לו), "מַה חֶפְצוֹ" (איוב כא כא). וכן הוא פתח לעולם עם "הוּא" ועם "הִיא". ונכנסו הבי"ת והכ"ף על מָה בפתח עם הדגש ולא לחסרון ה"א הידיעה – "בַּמָּה אֵדַע" (בראשית טו ח), "כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ" (בראשית מז ח), "כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר" (תהלים עח מ). וכן בשוא: "בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו" (קהלת ג כב). וכאשר תכנס עליו הלמ"ד גם כן בדגש אלא שהוא מלעיל, והוא כלו קמץ: "לָ֚מָּה חָרָה לָךְ וְלָ֖מָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ" (בראשית ד ו), "לָ֥מָּה לִּי חַיִּים" (בראשית כז מו). וכשיהיה על אה"ע יהיה מלרע ורפה: "לָמָ֤ה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא" (בראשית יב יט), "לָמָ֤ה הֶעֱלִיתֻנוּ" (במדבר כא ה), "אֵלִי אֵלִי לָמָ֣ה עֲזַבְתָּנִי" (תהלים כב ב), "לָ֠מָ֠ה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר" (יהושע ז ז). ובאו בדגש ומלעיל על האל"ף ועל הה"א: "לָ֤מָּה אַכֶּכָּה" (ש"ב ב כב), "לָ֣מָּה אִירָא בִּימֵי רָע" (תהלים מט ו), "לָ֣מָּה הָיָה כְאֵבִי" (ירמיהו טו יח), "לָ֥מָּה הִרְגַּזְתַּנִי" (ש"א כח טו), "לָ֣מָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ" (ש"ב יד לא) ובא רפה ומלרע זולתי על אות גרונית "לָמָ֢ה שְׁכַחְתָּנִי" (תהלים מב י), "לָמָ֢ה זְנַחְתָּנִי" (תהלים מג ב) ובא רפה ומלעיל "לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ" (איוב ז כ), וכשתכנס הלמ"ד על מֶה שהוא בסגול הוא ברפה ומלעיל: "לָ֣מֶה תִבְכִּי וְלָ֙מֶה֙ לֹא תֹאכְלִי וְלָ֖מֶה יֵרַע לְבָבֵךְ" (ש"א א ח).

מִן (min), and with the addition of a yud and the nun with a tzere: "סוּרוּ מִנֵּי דֶרֶךְ הַטּוּ מִנֵּי אֹרַח" (Isaiah 30:11), and with a chirik on the nun: "מִנִּי אֶפְרַיִם" (Judges 5:14). And the dageshes of the nun in these are because of the snatching [shortening] of the word, because it would not be possible without a dagesh unless a quiescent letter was born between the mem and the nun. And the pronoun suffix comes with two mems: מִמֶּנּוּ (mimmennu), מִמֶּנִּי (mimmenni), and with one mem alone: "שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי" (Isaiah 22:4), מִמְּךָ (mimmekha), and with one mem: מֵהֶם (mehem), מִכֶּם (mikkem), and the first person plural: מִמֶּנּוּ (mimmennu), and the nun is dageshed like for the third person due to the missing of מִן (min),[1] and the context differentiates between the first person plural and the third person. And it came with the third person with one mem alone and the pronoun suffix with heh-vav: "מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ" (Psalms 68:24), the mem with a chirik and the nun with a segol. And the mem came with a segol and the nun with a shva and it is lightened: "וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ" (Job 4:12).

מִן, ובתוספת יו"ד והנו"ן בצרי: "סוּרוּ מִנֵּי דֶרֶךְ הַטּוּ מִנֵּי אֹרַח" (ישעיהו ל יא), ובחירק הנו"ן: "מִנִּי אֶפְרַיִם" (שופטים ה יד). ודגשות הנו"ן באלה מפני חטיפות המלה, כי לא יתכן מבלי דגש אם לא יולד נח בין המ"ם והנו"ן. והכנוי יש בשני מ"מין: מִמֶּנּוּ, מִמֶּנִּי, ובמ"ם אחת לבדה: "שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי" (ישעיהו כב ד), מִמְּךָ, ובמ"ם אחת: מֵהֶם, מִכֶּם, והמדברים-בעדם: מִמֶּנּוּ, והנו"ן בדגש כמו לנסתר לחסרון מִן,[1] והענין מבדיל בין מדברים-בעדם לנסתר. ובא עם הנסתר במ"ם אחת לבדה והכנוי בה"א-ו"ו: "מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ" (תהלים סח כד), המ"ם בחירק והנו"ן בסגול. ובא המ"ם בסגול והנו"ן בשוא והוא מוקל: "וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ" (איוב ד יב).

נָא (na) – it has no plural or pronoun suffix. And similarly עַתָּה (attah), and the ayin is with a patach and it has penultimate stress (milra), and if in pause it has ultimate stress (mil‘eil).

נָא – אין בו קבוץ וכנוי. וכן עַתָּה, והעי"ן בפתח והוא מלרע, ואם בהפסק מלעיל.

עִם (im), עִמּוֹ (immo), עִמְּךָ (immekha) with a shva on the mem and a kamatz on the chaf, and in pause with a kamatz on the mem and a shva on the chaf. And it also came without pause: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּ֗ךְ" (Genesis 28:15). And similarly for feminine עִמָּךְ (immakh) – "לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה" (Genesis 30:15). And the dagesh is due to the missing mem of the doubling. And we found for the first person pronoun suffix עִמָּדִי (immadi), we do not know if the rest of the pronoun suffixes are formed from it.

עִם, עִמּוֹ, עִמְּךָ בשוא המ"ם וקמץ הכ"ף, ובהפסק בקמץ המ"ם ושו"א הכ"ף. ובא גם בלא הפסק: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּ֗ךְ" (בראשית כח טו). וכן לנקבה עִמָּךְ – "לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה" (בראשית ל טו). והדגש לחסרון מ"ם הכפל. ומצאנו לכנוי המדבר-בעדו עִמָּדִי, לא נדע אם יעשו ממנו שאר הכנויים.

עוֹד (od) – with it came the first person pronoun suffix and the third person pronoun suffix and the feminine third person with a nun: עוֹדֶנִּי (odenni), עוֹדֶנּוּ (odennu), עוֹדֶנָּה (odennah), and for the second person feminine with a kamatz on the dalet and a shva on the chaf: "עוֹדָךְ מְדַבֶּרֶת שָׁם עִם הַמֶּלֶךְ" (1 Kings 1:14).

עוֹד – בא עמו כנוי המדבר וכנוי הנסתר והנסתרות בנו"ן: עוֹדֶנִּי, עוֹדֶנּוּ, עוֹדֶנָּה, ולנקבה הנמצאת בקמץ הדלי"ת ובשוא הכ"ף: "עוֹדָךְ מְדַבֶּרֶת שָׁם עִם הַמֶּלֶךְ" (מ"א א יד).

פֶּן (pen) – with a segol, פֹּה (poh) – they have no plural or pronoun suffix.

פֶּן – בסגול, פֹּה – אין בהם קבוץ וכנוי.

פַּעַם (pa‘am) – all with a patach, and in the plural: פְּעָמִים (pe‘amim).[2]

פַּעַם – כלו פתח, ובקבוץ: פְּעָמִים.[2]

רַק (rak) – with a patach.

רַק – בפתח.

תּוֹך (tokh), תּוֹכוֹ (tokho), תּוֹכְךָ (tokhekha), תּוֹכִי (tokhi), תּוֹכָם (tokham), תּוֹכְכֶם (tokhekhem), תּוֹכֵנוּ (tokhenu), תּוֹכָהּ (tokhah), תּוֹכֵךְ (tokhekh), תּוֹכָן (tokhan) or תּוֹכָנָה (tokhanah), and with the feminine plural heh moreover preceding the nun: "וּשְׁבוּת שְׁבִיתַיִךְ בְּתוֹכָהְנָה" (Ezekiel 16:53). And the correct is that it is a word composed of singular and plural. And when the servile letter enters upon תּוֹךְ (tokh) it is an addition for clarity, because it suffices without it.

תּוֹך, תּוֹכוֹ, תּוֹכְךָ, תּוֹכִי, תּוֹכָם, תּוֹכְכֶם, תּוֹכֵנוּ, תּוֹכָהּ, תּוֹכֵךְ, תּוֹכָן או תּוֹכָנָה, ועם ה"א הנקבות הקודם לנו"ן: "וּשְׁבוּת שְׁבִיתַיִךְ בְּתוֹכָהְנָה" (יחזקאל טז נג). והנכון כי היא מלה מורכבת מן יחידה ורבות. ובהכנס על תּוֹךְ אות השמוש הוא תוספת ביאור, כי יספיק בזולתה.

And there are words that we have not found without the letters bk"lm and they are not used without them, like בִּגְלַל (biglal), בַּעֲבוּר (ba‘avur), לְמַעַן (lema‘an) – all with a patach.

ויש מלות שלא מצאנום בלתי אותיות בכל"ם ולא נשתמש בלתם, כמו בִּגְלַל, בַּעֲבוּר, לְמַעַן – כלו פתח.

And the letters bk"lm serve in verbs and in nouns as I have informed you in the first section among the complete forms. And they also serve in words by themselves with pronoun suffixes:

ואותיות בכל"ם ישמשו בפעלים ובשמות כאשר הודעתיך בטור הראשון בשלמים. וגם ישמשו במלות לבדם עם הכנויים:

The bet – when you say בּוֹ (bo), בִּי (bi), בְּךָ (bekha) with a shva on the bet and a kamatz on the chaf, or בָּךְ (bakh) in pause with a kamatz on the bet and a shva on the chaf. And it came without pause with a kamatz: "וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָ֡ךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ" (Psalms 5:12), "בָּ֞ךְ בָּחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה" (Deuteronomy 7:6 see there). בָּהּ (bah), בָּךְ (bakh), בָּהֵן (bahen), בָּכֶן (bakhen) – in all of them the bet is with a kamatz instead of a shva. And there are added words with the bet, and they are מוֹ (mo) and דֵי (dei) – "כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ" (Isaiah 43:2), and it is like בָּאֵשׁ (ba'esh), "בְּדֵי שֹׁפָר יֹאמַר הֶאָח" (Job 39:25), like בְּשׁוֹפָר (beshofar). And similarly with the mem: "מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ" (Isaiah 66:23), like מֵחֹדֶשׁ (mechoddesh) and מִשַּׁבָּת (mishabbat). Because the words in them do not need meaning. And it can be said that they do have a need for meaning, because they came to enlarge the matter and to make it continuous.

הבי"ת – באמרך בּוֹ, בִּי, בְּךָ בשוא הבי"ת וקמץ הכ"ף, או בָּךְ בהפסק בקמץ הבי"ת ובשוא הכ"ף. ובא בלא הפסק בקמץ: "וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָ֡ךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ" (תהלים ה יב), "בָּ֞ךְ בָּחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה" (דברים ז ו עי"ש). בָּהּ, בָּךְ, בָּהֵן, בָּכֶן – בכלם הבי"ת בקמץ מקום שוא. ויש מלות נוספות עם הבי"ת, והם מוֹ ודֵי – "כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ" (ישעיהו מג ב), והוא כמו בָּאֵשׁ, "בְּדֵי שֹׁפָר יֹאמַר הֶאָח" (איוב לט כה), כמו בְּשׁוֹפָר. וכן עם המ"ם: "מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ" (ישעיהו סו כג), כמו מֵחֹדֶשׁ ומִשַּׁבָּת. כי אין המלות בהם צורך ענין. ויש לומר כי יש בהן צורך ענין, כי באו להגדלת הדבר ולהתמדתו.

And the chaf does not serve in a word by itself except with mem-vav with it, and it is as we mentioned: כָּמוֹהוּ (kamohu), כָּמוֹךָ (kamokha) etc.

והכ"ף לא תשמש במלה לבדה כי אם במ"ם-ו"ו עמה, והוא כמו שזכרנו: כָּמוֹהוּ, כָּמוֹךָ וכולי.

And the lamed – לוֹ (lo), לִי (li), לְךָ (lekha) – the lamed with a shva and the chaf with a kamatz, or לָךְ (lakh) in pause – the lamed with a kamatz and the chaf with a shva. And similarly it came in three places, and their signs: "akal malka besala" is the sign; akal – "וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים" (Deuteronomy 7:16), malka – "אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ" (Deuteronomy 17:14), besala – "וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא" (Deuteronomy 26:2), and all of them: "אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ". And it came with a zakef with a kamatz on the chaf: "מִי הִגִּיד לְךָ֔ כִּי עֵירֹם אָתָּה" (Genesis 3:11), "וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ֔" (Numbers 22:28), "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ֔" (Exodus 34:22), ("בְּהָנִיחַ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְךָ" (Deuteronomy 25:19 see there)), "אַטִּף לְךָ֔ לַיַּיִן וְלַשֵּׁכָר" (Micah 2:11) and others besides them as they are written in the Masorah. לָהֶם (lahem), לָכֶם (lakhem), לָנוּ (lanu), לָהּ (lah), לָהֶן (lahen), לָכֶן (lakhen), and with the addition of a heh: "וּנְפָשׁוֹת לָכֶנָה תְחַיֶּינָה" (Ezekiel 13:18). And some say that [there is] an added lamed like the lamed of "הָרְגוּ לְאַבְנֵר" (2 Samuel 3:30), "הַשְּׁלִשִׁי לְאַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה" (1 Chronicles 3:2). And the correct is that they indicate the essence of the thing like the word אֵת (et), and it is as if they said they killed אֶת (et) Avner, and the third is אַבְשָׁלוֹם (Avshalom). Because all the letters bk"lm are in this way that the particles are connected to them, like "כָל חוֹסֵי בָךְ" (Psalms 5:12) which is like חוֹסֶיךָ (chosekha). And some say that one does not say חוֹסֶיךָ (chosekha), but rather "חוֹסֵי בָךְ" – trust in you, "הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ" (2 Samuel 1:21) like the mountains of Gilboa, "חֲמַת מִיָּיִן" (Hosea 7:5) like the heat of wine, "גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם" (Isaiah 28:9), "עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא" (Psalms 84:7), "אֹהֲבֵי לָנוּם" (Isaiah 56:10), "דֶּרֶךְ הַשְּׁכוּנֵי בָאֳהָלִים" (Judges 8:11), "הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב אָנִי" (Jeremiah 23:23), "לִנְבִיאֵי מִלִּבָּם" (Ezekiel 13:2), "מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ" (Ecclesiastes 11:3). And similarly the construct state came upon a word of reason [particle]: "וְזֶה מְקוֹם לֹא יָדַע אֵל" (Job 18:21), "וּמְשׂוֹשׂ אֶת רְצִין" (Isaiah 8:6), "מְקוֹם אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָׁם" (Genesis 40:3) and others besides them. Behold the letters will stand in place of the essence of the thing and the particles will be connected to them, between [one] and you will know.

והלמ"ד – לוֹ, לִי, לְךָ – הלמ"ד בשוא והכ"ף בקמץ, או לָךְ בהפסק – הלמ"ד בקמץ והכ"ף בשוא. וכן בא בשלש מקומות, וסימניהון: אכל מלכא בסלא סימן; אכל – "וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים" (דברים ז טז), מלכא – "אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ" (דברים יז יד), בסלא – "וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא" (דברים כו ב), וכלם: "אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ". ובא בזקף בקמץ הכ"ף: "מִי הִגִּיד לְךָ֔ כִּי עֵירֹם אָתָּה" (בראשית ג יא), "וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ֔" (במדבר כב כח), "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ֔" (שמות לד כב), ("בְּהָנִיחַ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְךָ" (דברים כה יט עי"ש)), "אַטִּף לְךָ֔ לַיַּיִן וְלַשֵּׁכָר" (מיכה ב יא) ואחרים זולתם כמו שכתובין במסרה. לָהֶם, לָכֶם, לָנוּ, לָהּ, לָהֶן, לָכֶן, ובתוספת ה"א: "וּנְפָשׁוֹת לָכֶנָה תְחַיֶּינָה" (יחזקאל יג יח). ויש אומרים כי [יש] למ"ד נוסף כלמ"ד "הָרְגוּ לְאַבְנֵר" (ש"ב ג ל), "הַשְּׁלִשִׁי לְאַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה" (דה"א ג ב). והנכון שהן מורות על עצם הדבר כמו מלת אֵת, וכאלו אמרו הרגו אֶת אבנר, והשלישי אַבְשָׁלוֹם. כי כל אותיות בכל"ם בזה הדרך שיסמכו עליהם המלים, כמו "כָל חוֹסֵי בָךְ" (תהלים ה יב) שהוא כמו חוֹסֶיךָ. ויש אומרים שלא יאמר חוֹסֶיךָ, כי אם "חוֹסֵי בָךְ" – חוֹסִים בך, "הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ" (ש"ב א כא) כמו הרי גִלְבּוֹעַ, "חֲמַת מִיָּיִן" (הושע ז ה) כמו חמת יָיִן, "גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם" (ישעיהו כח ט), "עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא" (תהלים פד ז), "אֹהֲבֵי לָנוּם" (ישעיהו נו י), "דֶּרֶךְ הַשְּׁכוּנֵי בָאֳהָלִים" (שופטים ח יא), "הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב אָנִי" (ירמיהו כג כג), "לִנְבִיאֵי מִלִּבָּם" (יחזקאל יג ב), "מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ" (קהלת יא ג). וכן בא הסמוך על מלת טעם: "וְזֶה מְקוֹם לֹא יָדַע אֵל" (איוב יח כא), "וּמְשׂוֹשׂ אֶת רְצִין" (ישעיהו ח ו), "מְקוֹם אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָׁם" (בראשית מ ג) ואחרים זולתם. הנה האותיות יעמדו במקום עצם הדבר ויסמכו המלים עליהם בין ותדע.