Paired Layout

The words of David son of Joseph son of Kimhi the Spaniard. Blessed and exalted is He who places the spirit of man within him, and knowledge and understanding in his heart, to search and to know, a knowing soul, to tread its paths, and to grasp its courses, to weigh its circuits, to walk in paths of uprightness, and in the way of righteousness, to behold the pleasantness of the Lord and to inquire in His temple. And He chose Israel from all the nations, and the Hebrew language from all the languages, and in it He revealed Himself to His people on one of the mountains, and spoke to them the Ten Commandments, and commanded through His prophet to teach them commandments and statutes, and righteous judgments. And they were taught in their youth the Hebrew language of their fathers, and from the day our fathers were exiled in a land not theirs, among those nations, they learned their language and forgot the Holy Tongue, until their children and their children's children became accustomed to this day to speak a foreign language and a strange tongue, each man according to his language in their lands, according to the places of their exile, in Kedar and Edom, and every nation and nation, there is not found in our hands, except what remains written with us, the twenty-four books, and a few words in the words of the Mishnah. And therefore we must be careful with what we have of the language to use it according to its rule, and not to corrupt it and to speak in it things which are not so.

נאם דוד בן יוסף בן קמחי הספרדי. יתברך ויתעלה השָׂם רוח אדם בקרבו, ודעת ותבונה בלבו, לחקור ולדעת, נפש היודעת, לדרוך שביליה, ולאחוז מסלוליה, לפלס מעגליה, ללכת בדרכי יושר, ובנתיב כושר, לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו. וַיבחר בישראל מכל האומות, ובלשון עֶבֶר מכל הלשונות, ובו נגלה לעמו באחד ההרים, וידבר להם עשרת הדברים, וצוה ע״י נביאו ללמד להם מצות וחקים, ומשפטים צדיקים. וַיהיו מלומדים בנעוריהם, לשון עֶבֶר אביהם, ומיום גלו אבותינו בְּארץ לא להם, בין הגוים ההם, וַילמדו לשונם וישכחו לשון הקדש, עד הרגילו בניהם ובני בניהם עד היום לדבר לשון נכריה ושפה זרה איש ללשונו בארצותם, לפי מקומות גלותם, בקֵדָר ואֱדום, וכל לאום ולאום, לא נמצא בידינו, רק מה שנשאר כתוב אצלנו, עשרים וארבעה ספרים, ומלים מעטים בדברי המשנה. ועל כן צריכים אנו להזהר על מה שיש בידינו מן הלשון להנהיגו כמשפטו, ושלא להשחיתו ולדבר בו דברים אשר לא כן.

And indeed, our predecessors warned us about it and the wise men who were before us taught us its path. And the chief of the teachers and straighteners of the language, the wise Rabbi Yehuda Fasi known as Hayyuj, found at that time a distortion in the mouth of men and it was corrupted on their tongues, and he composed two books, shining like sapphires, the Book of Weak Roots, and the Book of Double Roots, giving the tongue of the learned, opening blind eyes, and the tongue of the stammerers will hasten to speak elegantly. And after him took hold the wise Rabbi Jonah, whose heart filled him to write many books, and to expound at length on the grammar of the language and its matters, above all who were before him, from what we have seen. And many others engaged in the grammar of the language, and each one of them wrote books in his name. And if a man comes to learn the wisdom of grammar, he will weary of learning all the books that the authors composed, and he will need to engage with them all his days. And it is not good that a man be destitute of the wisdom of grammar, but he needs to engage in the Torah and in the commandments and in the commentaries and the needs of their subject in the words of our Sages of blessed memory, and to engage in grammar in a concise way, so that it will suffice him to learn the words in their correct form, and to know the addition of letters and their omission, and to be careful with it in his words and in his explanations and in his writing and in his rhyming. And also our Sages of blessed memory warned us about this and said: A person should always teach his student in a concise way (Pesachim 3b). And the books with which a man should engage to satisfy most of his need for grammar, are the books of the wise Rabbi Yehuda, with what the wise Rabbi Jonah added to him, and to know the meanings the Book of Roots, and even though there are many things in them that are unnecessary and that the student could learn what he needs without them, and also in places they lack what is necessary for him.

ואמנם קדמונו והזהירונו עליו והורונו נתיבתו החכמים אשר היו לפנינו. וראש המורים ומְיַשְרי הלשון, החכם רבי יהודה פאסי המכונה חיוג, מצאו בזמן ההוא מעוות בפי אנשים ונשחת בלשונותם, ויחבר שני ספרים, מאירים כספירים, ספר בעלי הרפיון, וספר בעלי הכפל, נותני לשון למודים, פוקחי עינים עוְרות, ולשון עִלגים תמהר לדבר צחות. ואחריו החזיק החכם רבי יונה, אשר מלאו לבו לכתוב ספרי[ם] רבים, ולהאריך בדקדוק הלשון ובעניניו, על כל אשר לפניו, מאשר ראינו אנחנו. ואחרים רבים התעסקו בדקדוק הלשון, ויכתוב כל אחד מהם ספרים על שמו. ואם יבא אדם ללמוד חכמת הדקדוק, ילאה ללמוד כל הספרים אשר חברו המחברים, ויצטרך להתעסק בהם כל ימיו. ולא טוב היות האדם ערירי מחכמת הדקדוק, אבל צריך לו להתעסק בתורה ובמצות ובפירושים וצרכי ענינם בדברי רז״ל, ולהתעסק בדקדוק על דרך קצרה, כדי שיספיק לו ללמוד התיבות בתיקונן, ולדעת יתרון האותיות וחסרונן, ולהזהר בו בדבריו ובביאוריו ובמכתבו ובחרוזיו. וגם רז"ל הזהירונו בזה ואמרו: לעולם ילמד אדם לתלמידו דרך קצרה (פסחים ג ב). והספרים אשר יתעסק בהם האדם למלאת רוב ספקו מן הדקדוק, הם ספרי החכם רבי יהודה, עם מה שהוסיף עליו החכם רבי יונה, ולדעת הענינים ספר השרשים, ואף על פי שיש בהם דברים הרבה שלא לצורך ושילמוד המלמד בלתם מה שיצטרך לו, וגם במקומות חסרים מהצריך לו.

And the Lord awakened my spirit and strengthened my heart to write a book in a concise way, and I came like one gleaning ears of corn after the reaper, and like one gleaning grapes after the grape-gatherer, and I went in their footsteps, to shorten their words, and to write a book I called its name Sefer Mikhlol (Book of Comprehensiveness), because my desire is to include in it the grammar of the language and its vocabulary in a concise way, so that it will be easy for students to learn it and to understand its path, and all that they will need for grammar and for meaning will be ready for them in it.

ויער ה׳ את רוחי ויאמץ את לבבי לכתוב ספר בדרך קצרה, ובאתי כמלקט שבלים אחרי הקוצר, וכמעולל אחרי הבוצר, ויצאתי בעקבותיהם, לקצר דבריהם, ולכתוב ספר קראתי שמו ספר מכלול, כי רצוני לכלול בו דקדוק הלשון וענינו על דרך קצרה, כדי שיהא נקל לתלמידים ללמוד אותו ולהבין נתיבתו, ויהא מזומן להם בו כל מה שיצטרכו לדקדוק ולענין.

And I will write first the grammar section, and after it the vocabulary section, and I trod in its arrangement the path of the early ones to arrange the words in alphabetical order, so that it will be sought by the seeker and found by the searcher.

ואכתוב תחלה חלק הדקדוק, ואחריו חלק הענין, ודרכתי בסדורו דרך הראשונים לסדר המלות על סדר האותיות, שיהיה נדרש לדורשו ונמצא למבקשו.

And I say at the beginning, that the Holy Tongue and similarly every language is divided into three parts: Noun, Verb, Particle. And I will write the section on the grammar of verbs first – and even though the noun precedes the verb, because the verb emerges from the noun, and they said that the noun is like a body bearing the accidents and the verb is like an accident – but because of the length of the structure of the verbs, I will write the section on the grammar of verbs first, and after it the section on the grammar of nouns, and after it the section on the grammar of particles. But in the vocabulary section I will explain all three together in alphabetical order.

ואומר בתחלה, כי לשון הקודש וכן כל לשון נחלק לשלשה חלקים: שם, פֹעל, מלה. ואכתוב שער דקדוק הפעלים בתחלה – ואף על פי שהשם קודם לפֹעל, כי הפֹעל יוצא מהשם, ואמרו כי השם כמו גוף נושא המקרים והפעל כמו מקרה – אבל מפני אורך תכונת הפעלים, אכתוב שער דקדוק הפעלים תחלה, ואחריו שער דקדוק השמות, ואחריו שער דקדוק המלים. אבל בחלק הענינים אפרש שלשתם ביחד על סדר האותיות.