And among the nouns in which a letter is added at the beginning

ומהשמות אשר נוספה בהם אות בראש

מַפְעִיל (maf‘il) – “וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ” (Hosea 6:4), “מַשְׁכִּים הָיוּ” (Jeremiah 5:8), “יִתֶּן אֹכֶל לְמַכְבִּיר” (Job 36:31), “לְדָוִד מַשְׂכִּיל” (Psalms 32:1), “וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית” (Daniel 10:8). And with the feminine he: מַנְגִּינָה (mangginah) – “אֲנִי מַנְגִּינָתָם” (Lamentations 3:63). And with chirik under the mem: “יָצָא קֶרֶן אַחַת מִצְּעִירָה” (Daniel 8:9), the dagesh in the tzadi being ornamental.

מַפְעִיל – “וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ” (הושע ו ד), “מַשְׁכִּים הָיוּ” (ירמיהו ה ח), “יִתֶּן אֹכֶל לְמַכְבִּיר” (איוב לו לא), “לְדָוִד מַשְׂכִּיל” (תהלים לב א), “וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית” (דניאל י ח). ועם ה”א הנקבה: מַנְגִּינָה – “אֲנִי מַנְגִּינָתָם” (איכה ג סג). ובחירק המ”ם: “יָצָא קֶרֶן אַחַת מִצְּעִירָה” (דניאל ח ט), ודגש הצד”י לתפארת.

מִפְעָל (mif‘al) – מִשְׁקָל (mishkal), מִקְטָר (miktar), מִשְׁכָּן (mishkan), מִזְרָק (mizrak), מִשְׁפָּט (mishpat), מִבְחָר (mivchar), מִשְׁעָן (mish‘an) — these are with kamatz, and in the construct state with patach. But some come in the construct with kamatz: “מִשְׁקָל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהַכֵּלִים” (Ezra 8:30), “מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ” (Proverbs 18:16), “מִבְטָח כָּל קַצְוֵי אֶרֶץ” (Psalms 65:6), “מִבְטָח בּוֹגֵד בְּיוֹם צָרָה” (Proverbs 25:19); but “בְּיִרְאַת יְיָ מִבְטַח עֹז” (Proverbs 14:26) is with patach. And some come with patach without being in the construct: “מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם” (Leviticus 24:22), “מִזְרַק אֶחָד” (Numbers 7:13), “וּמִקְסַם חָלָק” (Ezekiel 12:24), “וּלְשׂוּמוֹ מִרְמַס” (Isaiah 10:6), “וַיְהִי הַמֶּלְצַר” (Daniel 1:16). And likewise with the atnach: “וַיֹּאמֶר דָּנִיֵּאל אֶל הַמֶּלְצַ֑ר” (Daniel 1:11). And likewise מַחֲבַת (machavat) with patach even with the atnach: “וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַ֑ת” (Leviticus 7:9). And in the Jerusalem manuscript: “מִזְרַק אֶחָד” with kamatz. And those whose last root-letter is aleph are likewise with kamatz in the construct, on account of the resting quiescent: “מִקְרָא קֹדֶשׁ” (Exodus 12:16). And there came “מִדְבַּרָה בֵּית אָוֶן” (Joshua 18:12), “מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק” (1 Kings 19:15), the bet with patach even though a quiescent follows — it came so because they are in the construct; and the Masorah reads דמשק as שקרתא. And “מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ” (Deuteronomy 4:41) was changed to sheva on account of the construct, contrary to its fellows — for the patach of the resh would have indicated the construct — and it changed as “אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ” (Numbers 18:29) changed. And in the plural and with pronominal suffixes they do not change: “מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב” (Psalms 132:5), “וָאַעֲמִידָה מִשְׁמָרוֹת” (Nehemiah 13:30), “בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ” (Genesis 24:22), “וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי” (Leviticus 26:11), “עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם” (Daniel 9:17). And “אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ” (Numbers 18:29) changed — perhaps to distinguish it from “וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ” (Leviticus 19:30), since the latter is a name for the place of the sanctuary and the former a name for the consecrated thing. And the construct of the plural changes: “מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן” (Psalms 46:5), “מִבְצְרֵי בַת יְהוּדָה” (Lamentations 2:2). But with a suffix it keeps its vowel: “כָּל מִבְצָרֶיךָ” (Micah 5:10), “שִׁחֵת מִבְצָרָיו” (Lamentations 2:5), “כִּי מָאַס יְיָ בְּמִבְטַחַיִךְ” (Jeremiah 2:37) — except that with the plural suffix it changes on account of the many vowels: מִבְצְרֵיהֶם (mivtzereihem), מִבְצְרֵיכֶם (mivtzereikhem); and so too the suffix with the feminine plural — all the suffixes change on account of the many vowels: “וּמִשְׁכְּנוֹתָיו מְלֵחָה” (Job 39:6).

מִפְעָל – מִשְׁקָל, מִקְטָר, מִשְׁכָּן, מִזְרָק, מִשְׁפָּט, מִבְחָר, מִשְׁעָן. קמוצים, ובהסמכם פתוחים. ובאו בסמיכות בקמץ: “מִשְׁקָל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהַכֵּלִים” (עזרא ח ל עי”ש), “מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ” (משלי יח טז), “מִבְטָח כָּל קַצְוֵי אֶרֶץ וְיָם רְחֹקִים” (תהלים סה ו), “מִבְטָח בּוֹגֵד בְּיוֹם צָרָה” (משלי כה יט). אבל “בְּיִרְאַת יְיָ מִבְטַח עֹז” (משלי יד כו) פתח. ובאו פתוחים מבלי הסמיכות: “מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם” (ויקרא כד כב), “מִזְרַק אֶחָד” (במדבר ז יג), “וּמִקְסַם חָלָק” (יחזקאל יב כד), “וּלְשׂוּמוֹ מִרְמַס” (ישעיהו י ו עי”ש), “וַיְהִי הַמֶּלְצַר” (דניאל א טז). וכן אף באתנח: “וַיֹּאמֶר דָּנִיֵּאל אֶל הַמֶּלְצַ֑ר” (דניאל א יא). וכן מַחֲבַת פתח אף באתנח: “וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַ֑ת” (ויקרא ז ט). ובספר ירושלמי: “מִזְרַק אֶחָד” קמץ. ואשר למ”דיהם אל”ף יהיו גם כן קמוצים בסמיכות מפני הנח השוכן: “מִקְרָא קֹדֶשׁ” (שמות יב טז). ובאו “מִדְבַּרָה בֵּית אָוֶן” (יהושע יח יב), “מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק” (מ”א יט טו) הבי”ת בפתח אף על פי שאחריהן נח, באו כן לפי שהם סמוכים. והמסורת: דמשק שקרתא. ונשתנה “מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ” (דברים ד מא) לשוא מפני הסמיכות שלא כדרך חבריו, כי פתח הרי”ש היה מורה על הסמיכות, ונשתנה כמו שנשתנה “אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ” (במדבר יח כט). ובקבוץ ובכנוי לא ישתנו: “מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב” (תהלים קלב ה), “וָאַעֲמִידָה מִשְׁמָרוֹת” (נחמיה יג ל), “בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ” (בראשית כד כב), “וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי” (ויקרא כו יא), “עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם” (דניאל ט יז). ונשתנה “אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ” (במדבר יח כט), אולי בא כן להפריש בינו ובין “וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ” (ויקרא יט ל), כי זה הוא שם למקום המקדש וזה שם לקדש. וסמיכות הקבוץ ישתנה: “מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן” (תהלים מו ה), “מִבְצְרֵי בַת יְהוּדָה” (איכה ב ב). אבל עם הכנוי יעמד על תנועתו: “כָּל מִבְצָרֶיךָ” (מיכה ה י), “שִׁחֵת מִבְצָרָיו” (איכה ב ה), “כִּי מָאַס יְיָ בְּמִבְטַחַיִךְ” (ירמיהו ב לז). אלא שעם כנוי הרבים ישתנה מפני רוב התנועות: מִבְצְרֵיהֶם, מִבְצְרֵיכֶם, וכן הכנוי עם קבוץ הנקבות ישתנו כל הכנוים מפני רוב התנועות: “וּמִשְׁכְּנוֹתָיו מְלֵחָה” (איוב לט ו).

And with kamatz-chataf under the mem: מָפְעָל (mof‘al) – “כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם” (Leviticus 22:25).

ובקמץ-חטף המ”ם: מָפְעָל – “כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם” (ויקרא כב כה).

מִפְעָל (mif‘al), in which the last root-letter is doubled in conjunction and the mem is patach or chirik – מַטְעָם (mat‘am), מַשְׁאָב (mash’av), מַרְבָד (marvad), מַחְמָד (machmad), מַחְמָל (machmal), מִכְמָן (mikhman), מַנְעָם (man‘am), מִשְׁעָן (mish‘an), מִשְׂגָּב (misgav): “וּבַל אֶלְחַם בְּמַנְעַמֵּיהֶם” (Psalms 141:4), “מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי” (Proverbs 7:16), “אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים” (Nehemiah 8:10) with patach mem, “מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ” (Genesis 27:39) with chirik, מַחֲשַׁכִּים (machashakkim) – “מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ” (Psalms 74:20), “בֵּין מַשְׁאַבִּים” (Judges 5:11), “נָתְנוּ מַחֲמַדֵּיהֶם” (Lamentations 1:11), “בְּמִכְמַנֵּי הַזָּהָב” (Daniel 11:43), “מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי” (2 Samuel 22:3). And from this: “וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ” (Jeremiah 17:7), “מִבְטַחִי מִנְּעוּרָי” (Psalms 71:5) — therefore the tet is patach, since the chet would have warranted a dagesh were it not a guttural; and had it been a noun of the light forms it would have been kamatz. And some come with segol: “וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה” (Proverbs 21:22), “מִבֵּית אֵל מִבְטֶחָם” (Jeremiah 48:13). And some come with patach without being in the construct but rather joined to a particle: “מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה” (Psalms 9:10), “מַחְמַד לְכַסְפָּם” (Hosea 9:6). And the singular of “מַאֲוַיֵּי רָשָׁע” (Psalms 140:9) is מַאֲוַי (ma’avai). And there is an adjective in this pattern: “וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם” (Psalms 78:31). All of them double the last root-letter in conjunction. And מַלְמַד (malmad) may be of these, and so too מַחְמַל. And Rabbi Yona wrote that “מַאֲוָיֵי רָשָׁע” is unstressed [without dagesh]; but we have not found it so, except in one Jerusalem manuscript where I saw it undoubled, with kamatz under the vav — and that is the manuscript on which Rabbi Yona relied, for he always brings proof from a Jerusalem text, the one that was in Saragossa these many years.

מִפְעָל, אשר בחבורו ידגש למ”ד-הפֹעל והמ”ם בפתח או בחירק – מַטְעָם, מַשְׁאָב, מַרְבָד, מַחְמָד, מַחְמָל, מִכְמָן, מַנְעָם, מִשְׁעָן, מִשְׂגָּב, “וּבַל אֶלְחַם בְּמַנְעַמֵּיהֶם” (תהלים קמא ד), “מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי” (משלי ז טז), “אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים” (נחמיה ח י) בפתח המ”ם, “מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ” (בראשית כז לט) בחירק, מַחֲשַׁכִּים – “מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ” (תהלים עד כ), “בֵּין מַשְׁאַבִּים” (שופטים ה יא), “נָתְנוּ מַחֲמַדֵּיהֶם” (איכה א יא), “בְּמִכְמַנֵּי הַזָּהָב” (דניאל יא מג), “מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי” (ש”ב כב ג). ומזה “וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ” (ירמיהו יז ז), “מִבְטַחִי מִנְּעוּרָי” (תהלים עא ה), לפיכך הטי”ת פתוחה, לפי שהיתה החי”ת ראויה להדגש לולי שהיא גרונית. ואלו היה שם מן הקלים היה קמץ. ובאו בסגול: “וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה” (משלי כא כב), “מִבֵּית אֵל מִבְטֶחָם” (ירמיהו מח יג). ובאו פתחין מבלי הסמיכות אלא שהם סמוכים על אות השמוש: “מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה” (תהלים ט י), “מַחְמַד לְכַסְפָּם” (הושע ט ו). והאחד מן “מַאֲוַיֵּי רָשָׁע” (תהלים קמ ט) – מַאֲוַי. ויש תאר בזה המשקל: “וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם” (תהלים עח לא). כלם בהתחברם דגושי למ”ד-הפֹעל. ואפשר להיות מַלְמַד כמוהם, וכן מַחְמַל. ורבי יונה כתב כי “מַאֲוָיֵי רָשָׁע” רפה, ולא מצאנוהו אנחנו כן, אלא בספר אחד ירושלמי ראיתיו רפה קמץ הו”ו, והוא הספר אשר סמך עליו רבי יונה כי הוא מביא ראיה תמיד ממקרא ירושלמי, וזהו שהיה בסרקוסטא זה שנים רבות.

מַפְעֵל (maf‘el) with tzere, the mem patach or chirik – מַמְזֵר (mamzer), מַשְׁבֵּר (mashber); and מַקֵּל (makkel) may be of this pattern, its underlying form being מַנְקֵל; מַקְהֵל (makhel), מַרְבֵּץ (marbetz), מַחְצֵב (machtzev), מַשְׁעֵן (mash‘en), מַעֲשֵׂר (ma‘aser), מַרְזֵחַ (marzeach), מַפְתֵּחַ (mafteach). And with chirik: מִסְכֵּן (misken), מִזְבֵּח (mizbe’ach); and in the construct with patach and the mem with chirik: “מִזְבַּח אֲדָמָה” (Exodus 20:21), “מִרְזַח סְרוּחִים” (Amos 6:7), “מִשְׁעַן לֶחֶם” (Isaiah 3:1), “לְמִרְבַּץ צֹאן” (Ezekiel 25:5), “מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן” (Leviticus 27:32), the mem patach on account of the ayin, “וּמִפְתַּח שְׂפָתַי” (Proverbs 8:6). But “מַקַּל לִבְנֶה” (Genesis 30:37) keeps the mem patach. And “מַפְתֵּחַ בֵּית דָּוִד” (Isaiah 22:22) did not change in the construct, to distinguish it from “וּמִפְתַּח שְׂפָתַי” (Proverbs 8:6). And likewise “מַקֵּל שָׁקֵד” (Jeremiah 1:11), “וּבְמַקֵּל יָד” (Ezekiel 39:9) did not change. And in the plural and with suffixes the middle root-letter takes sheva: “הָיוּ לוֹ מִזְבְּחוֹת לַחֲטֹא” (Hosea 8:11), “עָרֵי מִסְכְּנוֹת” (Exodus 1:11), “עַל הַמַּעְבְּרוֹת” (Joshua 2:7), “מֵעִם מִזְבְּחִי” (Exodus 21:14), “זָנַח אֲדֹנָי מִזְבְּחוֹ” (Lamentations 2:7), and likewise “וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶֽךָ” (Deuteronomy 33:10) — in pause the bet takes sheva because the chet is segol. But “וּבָא אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ” (1 Kings 8:31) and the like have the bet with patach because of the sheva of the chet, so that two vocal shevas do not meet. “וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים” (Isaiah 41:7), “וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים” (Ecclesiastes 12:11). And of this pattern: “וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים” (Zechariah 3:7). And from מַקְהֵל one says מַקְהֵלוֹ (makhelo) with tzere, which does not change on account of the he, and likewise in the plural: “בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ יְיָ” (Psalms 26:12). And “אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ” (Numbers 18:29) may be of this pattern. And it is possible that these two patterns we mentioned — מִפְעָל and מַפְעֵל — share one form in the masculine, although we have found a distinction between them in most cases. “וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ” (Leviticus 27:31): the ayin should have had sheva, except that it was opened to patach because it is a guttural.

מַפְעֵל בצרי והמ”ם בפתח או בחירק – מַמְזֵר, מַשְׁבֵּר, ואפשר שיהיה מַקֵּל מזו הגזרה משפטו מַנְקֵל, מַקְהֵל, מַרְבֵּץ, מַחְצֵב, מַשְׁעֵן, מַעֲשֵׂר, מַרְזֵחַ, מַפְתֵּחַ. ובחירק: מִסְכֵּן, מִזְבֵּח, ובסמוך בפתח והמ”ם בחירק: “מִזְבַּח אֲדָמָה” (שמות כ כא), “מִרְזַח סְרוּחִים” (עמוס ו ז), “מִשְׁעַן לֶחֶם” (ישעיהו ג א), “לְמִרְבַּץ צֹאן” (יחזקאל כה ה), “מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן” (ויקרא כז לב), המ”ם פתוחה מפני העי”ן, “וּמִפְתַּח שְׂפָתַי” (משלי ח ו). אבל “מַקַּל לִבְנֶה” (בראשית ל לז) נשאר המ”ם בפתח. ולא נשתנה בסמיכות “מַפְתֵּחַ בֵּית דָּוִד” (ישעיהו כב כב), להבדיל בינו ובין “וּמִפְתַּח שְׂפָתַי” (משלי ח ו). וכן לא נשתנו “מַקֵּל שָׁקֵד” (ירמיהו א יא), “וּבְמַקֵּל יָד” (יחזקאל לט ט). ובקבוץ ובכנוי העי”ן בשוא: “הָיוּ לוֹ מִזְבְּחוֹת לַחֲטֹא” (הושע ח יא), “עָרֵי מִסְכְּנוֹת” (שמות א יא), “עַל הַמַּעְבְּרוֹת” (יהושע ב ז), “מֵעִם מִזְבְּחִי” (שמות כא יד), “זָנַח אֲדֹנָי מִזְבְּחוֹ” (איכה ב ז), וכן “וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶֽךָ” (דברים לג י), מפני ההפסק הבי”ת בשוא כי החי”ת בסגול. אבל “וּבָא אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ” (מ”א ח לא) והדומים לו הבי”ת בפתח מפני שוא החי”ת, שלא יפגשו שני שואים נעים כאחת. “וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים” (ישעיהו מא ז), “וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים” (קהלת יב יא). ומזו הגזרה: “וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים” (זכריה ג ז). ומן מַקְהֵל יאמר מַקְהֵלוֹ בצרי שלא ישתנה מפני הה”א, וכן בקבוץ: “בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ יְיָ” (תהלים כו יב). ואפשר להיות מזו הגזרה “אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ” (במדבר יח כט). ואפשר כי ב’ המשקלים האלה שזכרנו – מִפְעָל ומַפְעֵל – יהיה הזכרים חבורם אחד, אף על פי שמצאנו הבדל ביניהם ברוב. “וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ” (ויקרא כז לא), היתה ראויה העי”ן בשוא, אלא שנפתחה מפני שהיא גרונית.

מְפַעֵל (mefa‘el) – “לִמְתָעֵב גּוֹי” (Isaiah 49:7), “וּמְבַשְּׁלוֹת עָשׂוּי מִתַּחַת הַטִּירוֹת” (Ezekiel 46:23), the singular being מְבַשֵּׁל (mevashel) or מְבַשְּׁלָה. And likewise “מְזַמְּרוֹת מִזְרָקוֹת” (2 Kings 12:14), “וְאֵת כָּל הַמְקַטְּרוֹת הֵסִירוּ” (2 Chronicles 30:14). And of this pattern: “וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו” (Genesis 28:11), the singular being מְרַאֲשָׁה (mera’ashah), on the model of מְבַשְּׁלָה, מְזַמְּרָה, מְקַטְּרָה. And those whose last root-letter is quiescent: “מְמַלֵּא עַל כָּל גְּדוֹתָיו” (1 Chronicles 12:16), and likewise “וְלִמְכַסֶּה עָתִיק” (Isaiah 23:18), which is like מִכְסֶה, “יִמַּךְ הַמְּקָרֶה” (Ecclesiastes 10:18). And of this pattern may be “וְנִחֲלוּ מְקַדְשֵׁיהֶם” (Ezekiel 7:24): the singular מְקַדֵּשׁ (mekadesh), the plural מְקַדְּשִׁים, מְקַדְּשֵׁיהֶם — eased like many of the doubled forms. And so one says מְנַקֶּה (menakkeh), and with the feminine he מְנַקִּיָּה with dagesh in the yud and chirik in the kuf, from “וּמְנַקִּיֹּתָיו” (Exodus 25:29).

מְפַעֵל – “לִמְתָעֵב גּוֹי” (ישעיהו מט ז), “וּמְבַשְּׁלוֹת עָשׂוּי מִתַּחַת הַטִּירוֹת” (יחזקאל מו כג), האחד ממנו מְבַשֵּׁל או מְבַשְּׁלָה. וכן “מְזַמְּרוֹת מִזְרָקוֹת” (מ”ב יב יד), “וְאֵת כָּל הַמְקַטְּרוֹת הֵסִירוּ” (דה”ב ל יד). ומזו המשקל “וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו” (בראשית כח יא), האחד מְרַאֲשָׁה בפלס מְבַשְּׁלָה, מְזַמְּרָה, מְקַטְּרָה. ומאשר למ”ד שלהם נחה: “מְמַלֵּא עַל כָּל גְּדוֹתָיו” (דה”א יב טז), וכן “וְלִמְכַסֶּה עָתִיק” (ישעיהו כג יח), שהוא כמו מִכְסֶה, “יִמַּךְ הַמְּקָרֶה” (קהלת י יח). ויתכן להיות מזו הגזרה “וְנִחֲלוּ מְקַדְשֵׁיהֶם” (יחזקאל ז כד), יאמר האחד מְקַדֵּשׁ והרבים מְקַדְּשִׁים, מְקַדְּשֵׁיהֶם, והוקל זה כמו רבים מהדגושים. וכן יאמר מְנַקֶּה, ועם ה”א הנקבה מְנַקִּיָּה בדגש היו”ד ובחירק הקו”ף מן “וּמְנַקִּיֹּתָיו” (שמות כה כט).

And with an added tav: מִפְעֵלוּת (mif‘elut) – “אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת” (Deuteronomy 8:9).

ובתוספת תי”ו: מִפְעֵלוּת – “אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת” (דברים ח ט).

מִפְעוֹל (mif‘ol) – מִזְמוֹר (mizmor), “וְכָל עִיר מִבְחוֹר” (2 Kings 3:19), “בְּמִשְׁקוֹל עֶשְׂרִים שֶׁקֶל” (Ezekiel 4:10), “כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים” (Genesis 38:24), “בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים” (Numbers 22:24), “בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר” (Ezekiel 46:21), “מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ” (2 Samuel 22:51). And with patach mem: מַכְאוֹב (makh’ov), מַטְמוֹן (matmon), מַשְׁקוֹף (mashkof), מַרְגּוֹעַ (margo’a) — none of these change. And מִקְצוֹעַ is also pluralized in the feminine: “לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת” (Exodus 26:24), and likewise in the construct: “בְּאַרְבַּעַת מִקְצֹעוֹת הֶחָצֵר” (Ezekiel 46:22). But “לִמְקֻצְעֹת הַמִּשְׁכָּן” (Exodus 26:23) is not of this pattern; its singular is מְקֻצַּע (mekutza).

מִפְעוֹל – מִזְמוֹר, “וְכָל עִיר מִבְחוֹר” (מ”ב ג יט), “בְּמִשְׁקוֹל עֶשְׂרִים שֶׁקֶל” (יחזקאל ד י), “כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים” (בראשית לח כד), “בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים” (במדבר כב כד), “בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר” (יחזקאל מו כא), “מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ” (ש”ב כב נא). ובפתח המ”ם: מַכְאוֹב, מַטְמוֹן, מַשְׁקוֹף, מַרְגּוֹעַ. כלם לא ישתנו. ומִקְצוֹעַ יקובץ גם בלשון נקבות: “לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת” (שמות כו כד). וכן בסמוך: “בְּאַרְבַּעַת מִקְצֹעוֹת הֶחָצֵר” (יחזקאל מו כב). אבל “לִמְקֻצְעֹת הַמִּשְׁכָּן” (שמות כו כג) אינו מזה המשקל, ויאמר האחד ממנו מְקֻצַּע.

מַפְעוּל (maf‘ul) with shuruk – “מַסְלוּל וָדֶרֶךְ” (Isaiah 35:8), “כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל” (Song of Songs 5:5), and מַכְלוּל (makhlul) from “הֵמָּה רֹכְלַיִךְ בְּמַכְלֻלִים” (Ezekiel 27:24), מַעְרוּם (ma‘rum) from “וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ” (2 Chronicles 28:15). And it may be מַעְרוֹם (ma‘rom) with cholam, like עֵרוֹם – עֵרֻמִּים. And it may be that מַטְמוּן with shuruk is from “וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים” (Isaiah 45:3). And of this pattern is “מָצוּק מִצָּפוֹן” (1 Samuel 14:5), the underlying form being מַיְצוּק or מַצְיוּק. And likewise מַבּוּל (mabbul), the underlying form being מַנְבּוּל. And likewise מַחְלוּי (machlui), the plural being “כִּי עָזְבוּ אֹתוֹ בְּמַחֲלֻיִים רַבִּים” (2 Chronicles 24:25).

מַפְעוּל בשורק – “מַסְלוּל וָדֶרֶךְ” (ישעיהו לה ח), “כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל” (שה”ש ה ה), ומַכְלוּל מן “הֵמָּה רֹכְלַיִךְ בְּמַכְלֻלִים” (יחזקאל כז כד), מַעְרוּם מן “וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ” (דה”ב כח טו). ואפשר שיהיה מַעְרוֹם בחולם, כמו מן עֵרוֹם – עֵרֻמִּים. ואפשר שיהיה מן “וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים” (ישעיהו מה ג) – מַטְמוּן בשורק. ומזה המשקל “מָצוּק מִצָּפוֹן” (ש”א יד ה) הראוי מַיְצוּק או מַצְיוּק. וכן מַבּוּל הראוי מַנְבּוּל. וכן מַחְלוּי, והקבוץ: “כִּי עָזְבוּ אֹתוֹ בְּמַחֲלֻיִים רַבִּים” (דה”ב כד כה).

מַפְעֵלָה (maf‘elah) – מַכְשֵׁלָה (makhshelah), מַשְׁעֵנָה (mash‘enah), מַחֲרֵשָׁה (macharešah), מַדְמֵנָה (madmenah), מַהְפֵּכָה (mahpekhah). And in the plural, with suffixes, and in the construct they do not change, except that the he reverts to an undoubled tav: “וְאֶת קַרְדֻּמּוֹ וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ” (1 Samuel 13:20), “כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים” (Isaiah 13:19) construct to the agent, “כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם” (Deuteronomy 29:22) construct to the object.

מַפְעֵלָה – מַכְשֵׁלָה, מַשְׁעֵנָה, מַחֲרֵשָׁה, מַדְמֵנָה, מַהְפֵּכָה. ובקבוץ ובכנוי ובסמוך לא ישתנו, אלא שתשוב הה”א תי”ו רפה: “וְאֶת קַרְדֻּמּוֹ וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ” (ש”א יג כ), “כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים” (ישעיהו יג יט) סמוך אל הפועל, “כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם” (דברים כט כב) סמוך אל הפעול.

מִפְעָלָה (mif‘alah) – the patach, the chirik, and the segol are equivalent in this pattern: מֶמְשָׁלָה (memshalah), מַמְלָכָה (mamlakhah), מֶרְכָּבָה (merkavah), מֶלְתָּחָה (meltachah), מִלְחָמָה (milchamah), מִשְׁפָּחָה (mishpachah); and מְלָאכָה (melakhah) is of this pattern, except that the aleph is quiescent in it, the underlying form being מַלְאָכָה. And of this pattern: “כִּי יָרַד מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם” (Jeremiah 13:18), on the model of מַמְלְכוֹתֵיכֶם, מַרְאָשָׁה on the model of מַמְלָכָה. And of this pattern too, but with the lamed doubled: “חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת” (Isaiah 30:10), the singular מַהֲתַלָּה (mahatallah). And in the construct: מִלְחֶמֶת, “מַמְלֶכֶת סִיחֹן” (Numbers 32:33). “וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת” (1 Samuel 13:22) — perhaps the nomen rectum is omitted, or it is another pattern, and that is the essential point, for מִלְחֶמֶת is one and the same in construct and in absolute, as its conjugation proves: מִלְחֶמֶת – מִלְחַמְתִּי, and so מִשְׁמֶרֶת – מִשְׁמַרְתִּי, and so מֶמְשֶׁלֶת – “לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה” (Genesis 1:16), and so “לְמִשְׁפַּחַת לִבְנֵי קְהָת” (1 Chronicles 6:55), and so מַמְלֶכֶת is one in construct and absolute. Had the conjugation been from מִלְחָמָה, מַמְלָכָה, the tav would be undoubled, as is the way of every feminine he that turns to tav. They formed the conjugation from מִלְחֶמֶת, not from מִלְחָמָה, because it is easier on the tongue, just as they formed it from פּוֹקֶדֶת, not from פּוֹקְדָה, as we have written (above 31a).

מִפְעָלָה – הפתח והחירק והסגול שוים בזה המשקל מֶמְשָׁלָה, מַמְלָכָה, מֶרְכָּבָה, מֶלְתָּחָה, מִלְחָמָה, מִשְׁפָּחָה, ומְלָאכָה מזה המשקל אלא שנחה בו האל”ף, והראוי מַלְאָכָה. ומזה המשקל “כִּי יָרַד מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם” (ירמיהו יג יח) בפלס מַמְלְכוֹתֵיכֶם, מַרְאָשָׁה בפלס מַמְלָכָה. ומזה המשקל עוד, אלא שהוא דגוש הלמ”ד, “חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת” (ישעיהו ל י), האחד מַהֲתַלָּה. ובסמוך: מִלְחֶמֶת, “מַמְלֶכֶת סִיחֹן” (במדבר לב לג). “וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת” (ש”א יג כב) אפשר שחסר הנסמך, או יהיה משקל אחר והוא העקר, כי מִלְחֶמֶת אחד בסמוך ובמוכרת, וחבורו יוכיח: מִלְחֶמֶת – מִלְחַמְתִּי, וכן מִשְׁמֶרֶת – מִשְׁמַרְתִּי, וכן מֶמְשֶׁלֶת – “לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה” (בראשית א טז), וכן “לְמִשְׁפַּחַת לִבְנֵי קְהָת” (דה”א ו נה), וכן מַמְלֶכֶת אחד בסמוך ובמוכרת, ואלו היה החבור מן מִלְחָמָה, מַמְלָכָה, היתה התי”ו רפה כדרך כל ה”א הנקבה שתהפך תי”ו. ועשו החבור מן מִלְחֶמֶת לא מן מִלְחָמָה, לפי שהוא נקל בלשון, כשם שעשו מן פּוֹקֶדֶת לא מן פּוֹקְדָה כמו שכתבנו (לעיל לא ע”א).

And in the plural: מַמְלָכוֹת (mamlakhot), מִלְחָמוֹת (milchamot); and in the construct with sheva: “מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ” (Deuteronomy 28:25), “מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן” (Judges 3:1), “מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי” (Numbers 3:27). And it comes with kamatz in the construct: “וּמִשְׁפָּחוֹת קִרְיַת יְעָרִים” (1 Chronicles 2:53), though in some manuscripts I saw it with sheva. And it comes with sheva outside the construct: “לְמִשְׁפְּחוֹת לִבְנֵי קְהָת” (Joshua 21:26; 1 Chronicles 6:55), “לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה” (Psalms 136:9). And of this pattern is מַתָּנָה (mattanah), the underlying form being מַנְתָּנָה.

ובקבוץ: מַמְלָכוֹת, מִלְחָמוֹת, ובסמוך בשוא: “מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ” (דברים כח כה), “מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן” (שופטים ג א), “מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי” (במדבר ג כז). ובא בקמץ בסמוך: “וּמִשְׁפָּחוֹת קִרְיַת יְעָרִים הַיִּתְרִי וְהַפּוּתִי” (דה”א ב נג), ובמקצת ספרים ראיתיו בשוא. ובא בשוא זולתי בסמוך: “לְמִשְׁפְּחוֹת לִבְנֵי קְהָת” (ראה יהושע כא כו, דה”א ו נה), “לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה” (תהלים קלו ט). ומזה המשקל מַתָּנָה הראוי מַנְתָּנָה.

מַפְעַלָּה (maf‘allah), with the lamed doubled – מַהֲתַלָּה (mahatallah), מַעֲדַנָּה (ma‘adannah), מַעֲשַׁקָּה (ma‘ashakkah): “חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת” (Isaiah 30:10), “אֲגַג מַעֲדַנֹּת” (1 Samuel 15:32), “בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת” (Isaiah 33:15).

מַפְעַלָּה בדגש הלמ”ד – מַהֲתַלָּה, מַעֲדַנָּה, מַעֲשַׁקָּה, “חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת” (ישעיהו ל י), “אֲגַג מַעֲדַנֹּת” (ש”א טו לב), “בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת” (ישעיהו לג טו).

מִפְעוֹלֶת (mif‘olet) – מִשְׁקֹלֶת (mishkolet), מַחֲגוֹרֶת (machagoret), מִכְמֹרֶת (mikhmoret), מַלְכֹּדֶת (malkodet), מַשְׂכֹּרֶת (maskoret), “מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ” (1 Kings 5:25) — the underlying form being מַאֲכֹלֶת, “בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית” (Ezekiel 20:37) — the underlying form being בְּמַאֲסוֹרֶת. And with a suffix the cholam reverts to kamatz-chataf: מִשְׁקָלְתּוֹ (mishkolto), מַחְגָּרְתּוֹ (machgorto), or with shuruk: “הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ” (Genesis 29:15), “וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף” (1 Chronicles 27:2), “וּמַלְכֻּדְתּוֹ עֲלֵי נָתִיב” (Job 18:10). And the plural: מִשְׁקוֹלוֹת (mishkolot), מַחֲגֹרוֹת (machagorot). But “וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ” (Habakkuk 1:16) is not conjugated from “וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת” (Isaiah 19:8), but from מִכְמֶרֶת with segol.

מִפְעוֹלֶת – מִשְׁקֹלֶת, מַחֲגוֹרֶת, מִכְמֹרֶת, מַלְכֹּדֶת, מַשְׂכֹּרֶת, “מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ” (מ”א ה כה) הראוי מַאֲכֹלֶת, “בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית” (יחזקאל כ לז) הראוי בְּמַאֲסוֹרֶת. ובכנוי ישוב החולם לקמץ-חטף: מִשְׁקָלְתּוֹ, מַחְגָּרְתּוֹ, או בשורק: “הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ” (בראשית כט טו), “וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף” (דה”א כז ב), “וּמַלְכֻּדְתּוֹ עֲלֵי נָתִיב” (איוב יח י). והקבוץ: מִשְׁקוֹלוֹת, מַחֲגֹרוֹת. אבל “וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ” (חבקוק א טז) אינו מחובר מן “וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת” (ישעיהו יט ח), כי אם מן מִכְמֶרֶת בסגול.

מִפְעֶלֶת (mif‘elet) – מִגְעֶרֶת (mig‘eret), מַחְמֶצֶת (machmetzet), מַרְחֶשֶׁת (marcheshet), “מַחֲשֶׁבֶת רָעָה” (Ezekiel 38:10), מַחְבֶּרֶת (machberet), מִרְקַחַת (mirkachat), מִשְׁלַחַת (mishlachat). And one may explain מַחְמֶצֶת as an adjective describing dough, and likewise מוֹלֶדֶת is an adjective, of this same pattern. And in pause the segol reverts to kamatz, as is the rule: “וּצְדָקָה לְמִשְׁקָ֑לֶת” (Isaiah 28:17). And it remained with segol: “אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת” (Genesis 22:6). And מְלֶאכֶת is of this pattern, except that the aleph is quiescent in it, as is the rule. מַחְבַּרְתּוֹ (machberto), “אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹ” (1 Samuel 13:20), מִשְׁמַרְתּוֹ (mishmarto), מְלַאכְתּוֹ (melakhto) with the aleph quiescent. And the plural: מַחְבָּרוֹת (machbarot), מִשְׁמָרוֹת (mishmarot), מְלָאכוֹת (melakhot) with the aleph quiescent. And in the construct and with suffixes the aleph becomes vocal: “כֹּל מַלְאֲכוֹת” (1 Chronicles 28:19), “לְסַפֵּר כָּל מַלְאֲכוֹתֶיךָ” (Psalms 73:28). מִשְׁמְרוֹתָיו (mishmerotav), מִשְׁמְרוֹתֶיךָ (mishmeroteikha), and so all of them.

מִפְעֶלֶת – מִגְעֶרֶת, מַחְמֶצֶת, מַרְחֶשֶׁת, “מַחֲשֶׁבֶת רָעָה” (יחזקאל לח י), מַחְבֶּרֶת, מִרְקַחַת, מִשְׁלַחַת. ויתכן לפרש מַחְמֶצֶת שם-תאר לעסה, וכן מוֹלֶדֶת שם-תאר והוא במשקלו. ובהפסק ישוב הסגול לקמץ כמשפט: “וּצְדָקָה לְמִשְׁקָ֑לֶת” (ישעיהו כח יז). ונשאר עם הסגול: “אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת” (בראשית כב ו). ומְלֶאכֶת מזה המשקל, אלא שנחה בו האל”ף כמשפט. מַחְבַּרְתּוֹ, “אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹ” (ש”א יג כ), מִשְׁמַרְתּוֹ, מְלַאכְתּוֹ בנוח האל”ף. והקבוץ: מַחְבָּרוֹת, מִשְׁמָרוֹת, מְלָאכוֹת בנוח האל”ף. ובסמוך ובכנוי תנוע האל”ף: “כֹּל מַלְאֲכוֹת” (דה”א כח יט), “לְסַפֵּר כָּל מַלְאֲכוֹתֶיךָ” (תהלים עג כח). מִשְׁמְרוֹתָיו, מִשְׁמְרוֹתֶיךָ וכן כלם.

תִּפְעֶלֶת (tif‘elet) – תִּפְאֶרֶת (tif’eret), תִּפְלֶצֶת (tifletzet).

תִּפְעֶלֶת – תִּפְאֶרֶת, תִּפְלֶצֶת.

תִּפְעֹלֶת (tif‘olet) – תִּלְבּוֹשֶׁת (tilboshet).

תִּפְעֹלֶת – תִּלְבּוֹשֶׁת.

תִּפְעָלָה (tif‘alah) – תִּפְאָרָה (tif’arah), and likewise תִּשְׁבָּחָה (tishbachah), which is said in the prayers, and likewise תִּשְׁבָּחוֹת, the tav with chirik.

תִּפְעָלָה – תִּפְאָרָה, וכן תִּשְׁבָּחָה שנאמר בתפלות, וכן תִּשְׁבָּחוֹת התי”ו בחירק.

תַּפְעוּלָה (taf‘ulah) – “וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא אוֹר” (Job 28:11), the mappiq being ornamental in pronunciation, like the mappiq in “וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ” (Zechariah 4:2), “כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ” (Isaiah 28:4), “לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם” (Ezekiel 22:24). And likewise one says תַּעֲצוּמָה (ta‘atzumah) from “עֹז וְתַעֲצֻמוֹת” (Psalms 68:36), תַּנְחוּמָה (tanchumah) from “תַּנְחֻמוֹת אֵל” (Job 15:11), תַּהֲפוּכָה (tahapukhah) from “דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה” (Deuteronomy 32:20), תַּהֲלוּכָה (tahalukhah) from “וְתַהֲלֻכֹת לַיָּמִין” (Nehemiah 12:31), תַּעֲרוּבָה (ta‘aruvah) from “בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת” (2 Kings 14:14), תַּלְאוּבָה (tal’uvah) from “בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת” (Hosea 13:5), תַּחֲנוּנָה (tachanunah) from “בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתָי” (Psalms 86:6).

תַּפְעוּלָה – “וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא אוֹר” (איוב כח יא), והמפיק לתפארת הקריאה, וכן במפיק “וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ” (זכריה ד ב), “כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ” (ישעיהו כח ד), “לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם” (יחזקאל כב כד). וכן יאמר תַּעֲצוּמָה מן “עֹז וְתַעֲצֻמוֹת” (תהלים סח לו), תַּנְחוּמָה מן “תַּנְחֻמוֹת אֵל” (איוב טו יא), תַּהֲפוּכָה מן “דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה” (דברים לב כ), תַּהֲלוּכָה מן “וְתַהֲלֻכֹת לַיָּמִין מֵעַל לַחוֹמָה” (נחמיה יב לא), תַּעֲרוּבָה מן “בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת” (מ”ב יד יד), תַּלְאוּבָה מן “בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת” (הושע יג ה), תַּחֲנוּנָה מן “בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתָי” (תהלים פו ו).

תַּפְעוּל (taf‘ul) – תַּמְרוּק (tamruk), תַּעֲנוּג (ta‘anug), תַּמְרוּר (tamrur), תַּנְחוּם (tanchum), תַּחֲלוּא (tachalu), תַּעֲלוּל (ta‘alul): “תַּמְרוּקֵיהֶן” (Esther 2:3), “אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים” (Song of Songs 7:7), “כּוֹס תַּנְחוּמִים” (Jeremiah 16:7), “תַּמְרוּרִים” (Jeremiah 6:26), “וַיָּמָת בְּתַחֲלֻאִים” (2 Chronicles 21:19), “וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ” (Deuteronomy 29:21), “תַּחֲלוּאֵי רָעָב” (Jeremiah 14:18), “וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם” (Isaiah 3:4).

תַּפְעוּל – תַּמְרוּק, תַּעֲנוּג, תַּמְרוּר, תַּנְחוּם, תַּחֲלוּא, תַּעֲלוּל, “תַּמְרוּקֵיהֶן” (אסתר ב ג), “אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים” (שה”ש ז ז), “כּוֹס תַּנְחוּמִים” (ירמיהו טז ז), “תַּמְרוּרִים” (ירמיהו ו כו), “וַיָּמָת בְּתַחֲלֻאִים” (דה”ב כא יט), “וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ” (דברים כט כא), “תַּחֲלוּאֵי רָעָב” (ירמיהו יד יח), “וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם” (ישעיהו ג ד).

תַּפְעֵל (taf‘el) – “וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ” (Exodus 28:4), and in the words of the Sages: “תַּרְבֵּץ הַוֵּשֶׁט” (Chullin 43b).

תַּפְעֵל – “וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ” (שמות כח ד), ובדברי חז”ל: “תַּרְבֵּץ הַוֵּשֶׁט” (חולין מג ב עי”ש).

תַּפְעִיל (taf‘il) – תַּרְשִׁישׁ (tarshish), תַּכְרִיךְ (takhrikh), תַּלְמִיד (talmid).

תַּפְעִיל – תַּרְשִׁישׁ, תַּכְרִיךְ, תַּלְמִיד.

תַּפְעְלוֹנִי (taf‘eloni) – תַּחְכְּמֹנִי (tachkemoni).

תַּפְעְלוֹנִי – תַּחְכְּמֹנִי.

תַּפְעֵלָה (taf‘elah) – תַּרְדֵּמָה (tardemah), תַּבְעֵרָה (tav‘erah).

תַּפְעֵלָה – תַּרְדֵּמָה, תַּבְעֵרָה.

תַּפְעִלָה (taf‘ilah) – “תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה” (Isaiah 29:2), the dagesh in the nun compensating for the lack of lengthening.

תַּפְעִלָה – “תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה” (ישעיהו כט ב), ודגש הנו”ן לחסרון המשך.

תִּפְעָל (tif‘al) – “תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר” (Isaiah 41:19), תִּדְעָל (tid‘al), “וְאֶת הַתַּחְמָס” (Leviticus 11:16).

תִּפְעָל – “תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר” (ישעיהו מא יט), תִּדְעָל, “וְאֶת הַתַּחְמָס” (ויקרא יא טז).

תְּפַעוּל (tefa‘ul) – “תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ” (Leviticus 21:20), “וּתְאַשּׁוּר” (Isaiah 41:19).

תְּפַעוּל – “תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ” (ויקרא כא כ), “וּתְאַשּׁוּר” (ישעיהו מא יט).

תְּפַעָל (tefa‘al) – “אֲשֶׁר בִּתְלַשָּׂר” (Isaiah 37:12).

תְּפַעָל – “אֲשֶׁר בִּתְלַשָּׂר” (ישעיהו לז יב).

תְּפוֹעְלֵל (tefo‘lel) – תְּקוֹמֵם (tekomem), its middle root-letter quiescent: “וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט” (Psalms 139:21).

תְּפוֹעְלֵל – תְּקוֹמֵם ועי”ן-הפֹעל בו נחה, “וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט” (תהלים קלט כא).

נַפְעוּל (naf‘ul) – נַפְתּוּל (naftul) from “נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי” (Genesis 30:8).

נַפְעוּל – נַפְתּוּל מן “נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי” (בראשית ל ח).

נִפְעוֹל (nif‘ol) – נִמְרוֹד (nimrod), the nun with chirik; נֶפְתּוֹח (neftoach), the nun with segol.

נִפְעוֹל – נִמְרוֹד הנו”ן בחירק, נֶפְתּוֹח הנו”ן בסגול.

יַפְעָל (yaf‘al) – יִפְתָּח (yiftach), יִצְחָק (yitzchak), יִדְלָף (yidlaf), יִצְהָר (yitzhar), יִגְאָל (yig’al), יִשְׁבָּק (yishbak).

יַפְעָל – יִפְתָּח, יִצְחָק, יִדְלָף, יִצְהָר, יִגְאָל, יִשְׁבָּק.

יַפְעוֹל (yaf‘ol) – יַעֲקֹב (ya‘akov).

יַפְעוֹל – יַעֲקֹב.

יַפְעוּל (yaf‘ul) – “וּבַיַּלְקוּט” (1 Samuel 17:40).

יַפְעוּל – “וּבַיַּלְקוּט” (ש”א יז מ).

יַפְעֵל (yaf‘el) – “אֶרֶץ יַעְזֵר” (Numbers 32:1).

יַפְעֵל – “אֶרֶץ יַעְזֵר” (במדבר לב א).

אֶפְעָל (ef‘al) – אֶשְׁכָּר (eshkar), אֶשְׁנָב (eshnav), אֶצְבָּע (etzba), אֶשְׁפָּר (eshpar) — with kamatz, and in the construct with patach. And with patach under the aleph: אַרְבַּע (arba), the bet too with patach, even with the atnach and at the end of the verse; אַשְׁמַן (ashman) from “בָּאַשְׁמַנִּים כַּמֵּתִים” (Isaiah 59:10), אַכְזָר (akhzar), אַכְזָב (akhzav).

אֶפְעָל – אֶשְׁכָּר, אֶשְׁנָב, אֶצְבָּע, אֶשְׁפָּר קמוצים, ובהסמכם פתוחים. ובפתח האל”ף: אַרְבַּע, גם הבי”ת פתוחה, גם באתנח וסוף פסוק, אַשְׁמַן מן “בָּאַשְׁמַנִּים כַּמֵּתִים” (ישעיהו נט י), אַכְזָר, אַכְזָב.

אֶפְעוֹל (ef‘ol) – אֶגְרוֹף (egrof), אֶזְרוֹעַ (ezro‘a), אֶפְרוֹחַ (efro’ach), אֶשְׁכֹּל (eshkol), אֶתְמֹל (etmol); and with shuruk: “וְאֶתְמוּל עַמִּי לְאוֹיֵב יְקוֹמֵם” (Micah 2:8), and the tav is doubled and the aleph takes chirik: “כָּל יוֹדְעוֹ מֵאִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם” (1 Samuel 10:11). And the plural of אֶשְׁכּוֹל in the feminine: “לְאַשְׁכֹּלוֹת” (Song of Songs 7:8) with patach under the aleph. And in the construct and with suffixes the kaf takes sheva: “כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן” (Song of Songs 7:9) the aleph with segol, “הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ” (Genesis 40:10) the aleph with patach. And it may be another pattern, since אַשְׁכּוֹלוֹת does not change in the construct. And like it, from אַרְמוֹן – אַרְמוֹנוֹת, and in the construct: “אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד” (Jeremiah 49:27), and it may be another pattern; though אַרְמוֹן is not of this pattern, since its nun is added. And it may be that its aleph too is added.

אֶפְעוֹל – אֶגְרוֹף, אֶזְרוֹעַ, אֶפְרוֹחַ, אֶשְׁכֹּל, אֶתְמֹל, ובשורק: “וְאֶתְמוּל עַמִּי לְאוֹיֵב יְקוֹמֵם” (מיכה ב ח), ונדגשה התי”ו והאל”ף בחירק: “כָּל יוֹדְעוֹ מֵאִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם” (ש”א י יא). וקבוץ אֶשְׁכּוֹל בלשון נקבות: “לְאַשְׁכֹּלוֹת” (שה”ש ז ח) ובפתח האל”ף. ובסמוך ובכנוי הכ”ף בשוא: “כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן” (שה”ש ז ט) האל”ף בסגול, “הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ” (בראשית מ י) האל”ף בפתח. ויתכן להיות משקל אחר, כי אַשְׁכּוֹלוֹת לא ישתנו בסמוך. וכמוהו מן אַרְמוֹן – אַרְמוֹנוֹת, ובסמוך: “אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד” (ירמיהו מט כז), ויתכן שהוא משקל אחר. ואף על פי שאַרְמוֹן אינו מזה המשקל כי הנו”ן בו נוספת. ואפשר שגם בו האל”ף נוספת.

אַפְעֵל (af‘el) – אַבְנֵט (avnet). It does not change in the construct, with suffixes, or in the plural: “וְאַבְנֵטְךָ אֲחַזְּקֶנּוּ” (Isaiah 22:21), “וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים” (Exodus 28:40). And it may be of four letters.

אַפְעֵל – אַבְנֵט. לא ישתנה בסמוך ובכנוי ובקבוץ: “וְאַבְנֵטְךָ אֲחַזְּקֶנּוּ” (ישעיהו כב כא), “וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים” (שמות כח מ). ואפשר שהוא מן ארבע אותיות.

אַפְעִיל (af‘il) – “בָּתֵּי אַכְזִיב לְאַכְזָב” (Micah 1:14), for we have found it without the aleph: “וְהָיָה בִכְזִיב” (Genesis 38:5). And with an added he: “אַכְזִיבָה” (Joshua 19:29), “וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר” (Proverbs 12:19), a noun like רֶגַע.

אַפְעִיל – “בָּתֵּי אַכְזִיב לְאַכְזָב” (מיכה א יד), כי מצאנוהו בלא אל”ף: “וְהָיָה בִכְזִיב” (בראשית לח ה). ובתוספת ה”א: “אַכְזִיבָה” (יהושע יט כט), “וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר” (משלי יב יט) שם כמו רֶגַע.

אֲפַעִיל (afa‘il), with dagesh – אֲבַטִּיחַ (avattiach): “וְאֵת הָאֲבַטִּחִים” (Numbers 11:5).

אֲפַעִיל בדגש – אֲבַטִּיחַ, “וְאֵת הָאֲבַטִּחִים” (במדבר יא ה).

אַפָּעַל (appa‘al) – אַפָּדַן (appadan), the dalet with patach or with tzere, from “וְיִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ” (Daniel 11:45). And it may be that the aleph is a root letter and the nun added.

אַפָּעַל – אַפָּדַן הדל”ת בפתח או בצרי מן “וְיִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ” (דניאל יא מה). ויתכן שיהיה האל”ף שרש והנו”ן נוספת.

אַפִּלְעוֹן (appil‘on) – אַפִּרְיוֹן (appiryon).

אַפִּלְעוֹן – אַפִּרְיוֹן.

אֲפַלְעוֹן (afal‘on) – אֲדַרְכוֹן (adarkhon): “לַאֲדַרְכֹנִים אָלֶף” (Ezra 8:27). It is possible that the aleph is added, since it is found without the aleph and with a mem at the end: “דַּרְכְּמוֹנִים שֵׁשׁ רִבֹּאות” (Ezra 2:69).

אֲפַלְעוֹן – אֲדַרְכוֹן, “לַאֲדַרְכֹנִים אָלֶף” (עזרא ח כז), אפשר כי האל”ף נוספת כי נמצא בלא אל”ף עם מ”ם בסוף: “דַּרְכְּמוֹנִים שֵׁשׁ רִבֹּאות” (עזרא ב סט).

אֶפְעָלָה (ef‘alah) – אֶצְעָדָה (etz‘adah), and with patach: אַזְכָּרָה (azkarah), “אַזְכָּרָתָהּ לַייָ” (Leviticus 6:8).

אֶפְעָלָה – אֶצְעָדָה, ובפתח: אַזְכָּרָה, “אַזְכָּרָתָהּ לַייָ” (ויקרא ו ח).

אַפְעוּלָה (af‘ulah) – “וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה” (Psalms 90:4), and with a tav: “בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר” (Exodus 14:24) with cholam.

אַפְעוּלָה – “וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה” (תהלים צ ד), ועם תי”ו: “בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר” (שמות יד כד) בחולם.

אַפְעֲלִיּוּת (af‘aliyut) – “אַכְזְרִיּוּת חֵמָה” (Proverbs 27:4).

אַפְעֲלִיּוּת – “אַכְזְרִיּוּת חֵמָה” (משלי כז ד).

אֲפַעְפּוּעָה (afa‘pu‘ah) – אֲבַעְבּוּעָה (ava‘bu‘ah): “לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת” (Exodus 9:9). In it the first and middle root-letters are doubled and the last root-letter — the he — falls away, for its root is בעה, of the sense of “נִבְעֶה בְּחוֹמָה נִשְׂגָּבָה” (Isaiah 30:13).

אֲפַעְפּוּעָה – אֲבַעְבּוּעָה, “לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת” (שמות ט ט), נכפלה בו הפ”א והעי”ן ונפל למ”ד-הפֹעל והיא הה”א, כי שרשו בעה מענין “נִבְעֶה בְּחוֹמָה נִשְׂגָּבָה” (ישעיהו ל יג).

הִפְעוֹל (hif‘ol) – “כְּהִנְדֹּף עָשָׁן” (Psalms 68:3), הִמּוֹל (himmol), and with shuruk: “כְּהִתּוּךְ כֶּסֶף” (Ezekiel 22:22).

הִפְעוֹל – “כְּהִנְדֹּף עָשָׁן” (תהלים סח ג), הִמּוֹל, ובשורק “כְּהִתּוּךְ כֶּסֶף” (יחזקאל כב כב).

הַפְעָלָה (haf‘alah) – “רֶוַח וְהַצָּלָה” (Esther 4:14), הַכָּרָה (hakkarah) – “הַכָּרַת פְּנֵיהֶם” (Isaiah 3:9), their underlying forms being הַנְצָלָה, הַנְכָּרָה.

הַפְעָלָה – “רֶוַח וְהַצָּלָה” (אסתר ד יד), הַכָּרָה – “הַכָּרַת פְּנֵיהֶם” (ישעיהו ג ט), ראויים בתשלומם: הַנְצָלָה, הַנְכָּרָה.

הַפְעָלוּת (haf‘alut) – “לְהַשְׁמָעוּת אָזְנָיִם” (Ezekiel 24:26).

הַפְעָלוּת – “לְהַשְׁמָעוּת אָזְנָיִם” (יחזקאל כד כו).