Paired Layout

אֶחָד (echad) for a masculine, the aleph with a segol and the chet with a kamatz. And if in construct state all of it is patach – "אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ" (Genesis 26:10). And it comes all patach even without construct state: "לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים" (Zechariah 11:7). And perhaps the noun in construct is omitted, meaning: to one of the staffs. And similarly with a patach "נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד" (Genesis 48:22), "עַד אַחַד לֹא נֶעְדָּר" (2 Samuel 17:22), "וְדִבֶּר חַד אֶת אַחַד" (Ezekiel 33:30). And similarly "מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם" (Deuteronomy 28:55), "אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים" (Leviticus 13:2), "כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע" (Genesis 3:22) – because there is no construct state on the mem. אַחַת (achat) for a feminine, all patach. And if it is with an etnachta and a sof-pasuk the aleph is with a segol and the chet is with a kamatz – "וַיְחַבֵּר אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת אַחַת אֶל אֶחָ֑ת" (Exodus 36:10). And similarly it comes with a zakef in some places. And in the Masorah: אַחַת (achat) six pataches with zakef, and their sign "צִנְצֶנֶת אַחַת" (Exodus 16:33), "וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר" (Joshua 6:14), "וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֶל דָּוִד" (1 Samuel 26:8), "וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם" (2 Samuel 6:19), "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גִּזְרוּ" (1 Kings 3:25), "וְהִנֵּה כִּכַּר עֹפֶרֶת" (Zechariah 5:7). And all "חֻקָּה", "מִדָּה", "שָׁנָה" "תּוֹרָה" are like it pataches except for one – "נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָ֔ת" (Deuteronomy 24:5). And all etnachta and sof-pasuk and zakef are kamatzes like it. And it is possible that they are two languages, meaning אֶחָד (echad) and אַחַת (achat), or the word אַחַת (achat) is missing a dalet, and its standard form is אַחֶדֶת (achedet). And sometimes the aleph drops from אֶחָד (echad): "וְדִבֶּר חַד אֶת אַחַד" (Ezekiel 33:30). "וְעָשָׂה אָח מֵאַחַד מֵאֵלֶּה" (Ezekiel 18:10) – missing the dalet of the masculine or the tav of the feminine. And it is not joined with the pronoun suffixes. And in my opinion the word אַחַת (achat) is a separate derivation and is not derived from the word אֶחָד (echad) but from the word אָח (ach), and you say אָח (ach) for a masculine and אַחַת (achat) for a feminine. But from the derivation of אֶחָד (echad) it is not said from it for a feminine, because it was easier for them to say אַחַת (achat) than to say אֲחֶדֶת (achedet), because it is hard for them to say two soft letters from the same point of articulation. And the plural of אֶחָד (echad): "כְּיָמִים אֲחָדִים" (Genesis 29:20). And the kal verb comes from it: "אַל תֵּחַד כְּבֹדִי" (Genesis 49:6). And the hitpa‘el: "הִתְאַחֲדִי הֵימִנִי" (Ezekiel 21:21).

אֶחָד לזכר, האל"ף בסגול והחי"ת בקמץ. ואם בסמוך כלו פתח – "אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ" (בראשית כו י). ובא פתח כלו גם בלא סמיכות: "לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים" (זכריה יא ז). ואולי נגרע הנסמך, רוצה לומר: לאחד הַמַּקְלוֹת. וכן בפתח "נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד" (בראשית מח כב), "עַד אַחַד לֹא נֶעְדָּר" (ש"ב יז כב), "וְדִבֶּר חַד אֶת אַחַד" (יחזקאל לג ל). וכן "מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם" (דברים כח נה), "אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים" (ויקרא יג ב), "כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ג כב) – כי אין על המ"ם סמיכות. אַחַת לנקבה, כלו פתח. ואם הוא באתנח וסוף-פסוק האל"ף בסגול והחי"ת קמוצה – "וַיְחַבֵּר אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת אַחַת אֶל אֶחָ֑ת" (שמות לו י). וכן בא בזקף במקצת מקומות. ובמסורת: אַחַת ששה פתחין זקפין, וסימנם "צִנְצֶנֶת אַחַת" (שמות טז לג), "וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר" (יהושע ו יד), "וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֶל דָּוִד" (ש"א כו ח), "וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם" (ש"ב ו יט), "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גִּזְרוּ" (מ"א ג כה), "וְהִנֵּה כִּכַּר עֹפֶרֶת" (זכריה ה ז). וכל "חֻקָּה", "מִדָּה", "שָׁנָה" "תּוֹרָה" דכותיה פתחין בר מן חד – "נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָ֔ת" (דברים כד ה). וכל אתנח וסוף-פסוק וזקף קמוצין כותיה. ואפשר שהם שתי לשונות, רוצה לומר אֶחָד ואַחַת, או תהיה מלה אַחַת חסרה דל"ת, ומשפטה אַחֶדֶת. ופעם יפול האל"ף מן אֶחָד: "וְדִבֶּר חַד אֶת אַחַד" (יחזקאל לג ל). "וְעָשָׂה אָח מֵאַחַד מֵאֵלֶּה" (יחזקאל יח י) – חסר דל"ת הזכר או תי"ו הנקבה. ולא נתחבר עם הכנוים. ולפי דעתי שמלת אַחַת גזרה בפני עצמה ולא נגזרה ממלת אֶחָד כי אם ממלת אָח, ותאמר אָח לזכר ואַחַת לנקבה. אבל מגזרת אֶחָד לא נאמר ממנו לנקבה, כי נקל עליהם לומר אַחַת מלומר אֲחֶדֶת, כי כבד עליהם לומר שתי אותיות רפות ממוצא אחד. וקבוץ אֶחָד: "כְּיָמִים אֲחָדִים" (בראשית כט כ). ובא הפעל הקל ממנו: "אַל תֵּחַד כְּבֹדִי" (בראשית מט ו). וההִתְפַּעֵל: "הִתְאַחֲדִי הֵימִנִי" (יחזקאל כא כא).

שְׁנַיִם (shnayim) for masculine; שְׁתַּיִם (shtayim) for feminine – its standard form is שִׁנְתַּיִם (shintayim), except that the nun fell to make it lighter and they vowelized it on the pattern of שְׁנַיִם (shnayim), and the tav remained dageshed with a dagesh-kal like in שִׁנְתַּיִם (shintayim) as a sign and symbol that this is its standard form. Because were it not for this the tav would be soft according to the custom of all bg"d kp"t after a shva-na (mobile shva) as we wrote. And in construct state with the mem: שְׁנֵים עָשָׂר (shneim asar), שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה (shteim esreh), and without the mem – שְׁנֵי עָשָׂר (shnei asar), "בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה" (Ezekiel 32:1).

שְׁנַיִם לזכרים; שְׁתַּיִם לנקבות – משפטו שִׁנְתַּיִם, אלא שנפל הנו"ן להקל ונקדו אותו במשקל שְׁנַיִם, ונשארה התי"ו דגושה דגש קל כמו בשִׁנְתַּיִם לאות ולסימן כי כן משפטה. כי לולי זה היה התי"ו רפה כמנהג כל בג"ד כפ"ת אחרי שוא-נע כמו שכתבנו. ובסמיכות עם המ"ם: שְׁנֵים עָשָׂר, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, ובלא המ"ם – שְׁנֵי עָשָׂר, "בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה" (יחזקאל לב א).

And the construct state of a number noun is not like other construct states, but rather the number is in construct to the numbered thing or one to the other. To the numbered thing, like "עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן" (Esther 9:10), "שְׁלֹשֶׁת הַנָּפֶת" (Joshua 17:11), "מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ" (Ruth 1:5), "שְׁלָשׁ־אֵלֶּה" (Exodus 21:11), "שְׁנֵי אֲנָשִׁים" (Exodus 2:13), "חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת" (Exodus 26:3), "מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף" (Exodus 38:27). And one to the other, like שְׁנֵים עָשָׂר (shneim asar) – meaning two and ten; and similarly שְׂלֹשׂ עֶשְׂרֵה (shlosh esreh), שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה (shteim esreh) – three and ten, two and ten. And similarly "לְאַלְפֵי רְבָבָה" (Genesis 24:60), meaning to thousands and to ten-thousands, all of them in this manner. And missing a mem: "מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ" (Ruth 1:5), "שְׁנֵי אֲנָשִׁים" (Exodus 2:13). And the numbered thing can also be in construct, like "וַיְהִי דָּנִיֵּאל עַד שְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ הַמֶּלֶךְ" (Daniel 1:21), "בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי" (Daniel 11:1), "בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם" (1 Kings 15:25), "בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ" (1 Kings 15:28). And the pronoun suffix: שְׁנֵיהֶם (shneihem), שְׁנֵיכֶם (shneikhem), שְׁנֵינוּ (shneinu), and it means: they the two, you the two, we the two. And similarly "צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם" (Numbers 12:4) – you the three. But one does not say הַשְּׁנַיִם שֶׁלָּכֶם (hashnayim shellakhem), הַשְּׁלֹשָׁה שֶׁלָּכֶם (hashloshah shellakhem), because the number noun is mostly not joined in this way. And we have not found except in the number fifty, that he said "וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ… וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו" (2 Kings 1:10). And similarly in the large number: "הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה" (Judges 6:15), "הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו" (1 Samuel 18:7). And perhaps it is done this way in all of them.

ואין סמיכות שם המספר כשאר סמיכות, אלא שסומך המספר על הנספר או אחד על חברו. על הנספר, כמו "עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן" (אסתר ט י), "שְׁלֹשֶׁת הַנָּפֶת" (יהושע יז יא), "מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ" (רות א ה), "שְׁלָשׁ־אֵלֶּה" (שמות כא יא), "שְׁנֵי אֲנָשִׁים" (שמות ב יג), "חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת" (שמות כו ג), "מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף" (שמות לח כז). ואחד על חברו, כמו שְׁנֵים עָשָׂר – רוצה לומר שְׁנַיִם וַעֲשָׂרָה; וכן שְׂלֹשׂ עֶשְׂרֵה, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה – שְׁלֹשָׁה וַעֲשָׂרָה, שְׁתַּיִם וַעֲשָׂרָה. וכן "לְאַלְפֵי רְבָבָה" (בראשית כד ס), רוצה לומר לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת, כלם על זה הדרך. ובחסרון מ"ם: "מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ" (רות א ה), "שְׁנֵי אֲנָשִׁים" (שמות ב יג). ויסמך גם כן הנספר, כמו "וַיְהִי דָּנִיֵּאל עַד שְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ הַמֶּלֶךְ" (דניאל א כא), "בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי" (דניאל יא א), "בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם" (מ"א טו כה), "בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ" (מ"א טו כח). והכנוי: שְׁנֵיהֶם, שְׁנֵיכֶם, שְׁנֵינוּ, ורוצה לומר: הֵם הַשְּׁנַיִם, אַתֶּם הַשְּׁנַיִם, אֲנַחְנוּ הַשְּׁנַיִם. וכן "צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם" (במדבר יב ד) – אַתֶּם הַשְּׁלֹשָׁה. אבל אינו אומר הַשְּׁנַיִם שֶׁלָּכֶם, הַשְּׁלֹשָׁה שֶׁלָּכֶם, כי לא נתחבר שם המספר בזה הדרך ברוב. ולא מצאנו כי אם במספר חֲמִשִּׁים, שאמר "וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ… וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו" (מ"ב א י). וכן במספר הגדול: "הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה" (שופטים ו טו), "הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו" (ש"א יח ז). ואולי כן נעשה בכלם על זה הדרך.

And the adjective: שֵׁנִי (sheni). And the third root-letter is missing, and its standard form is שְׁנִיִי (sheniyi) on the pattern of שְׁלִישִׁי (shelishi). And similarly the plural comes: "שְׁנִיִּם" (Genesis 6:16). And for the feminine: שֵׁנִית (shenit) or שְׁנִיָּה (sheniyah). And of another pattern, the adjective "מַגִּיד מִשְׁנֶה" (Zechariah 9:12), "מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ" (Esther 10:3), and for the plural – "וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים" (1 Samuel 15:9). And the noun: "מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה" (Deuteronomy 17:18), "וְאֶת כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה" (2 Kings 23:4). And similarly "וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף" (Genesis 43:15). Or it is an adjective, meaning second silver. And this is the main point, because it is vowelized with a segol, and if it were a noun in construct state it would be vowelized with a tzere. And a kal verb comes from it – "וַיֹּאמֶר שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ" (1 Kings 18:34).

והתאר: שֵׁנִי. ולמ"ד-הפעל חסרה, ומשפטו שְׁנִיִי בפלס שְׁלִישִׁי. וכן בא הרבים: "שְׁנִיִּם" (בראשית ו טז). ולנקבה: שֵׁנִית או שְׁנִיָּה. ובמשקל אחר, התאר "מַגִּיד מִשְׁנֶה" (זכריה ט יב), "מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ" (אסתר י ג), ולרבים – "וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים" (ש"א טו ט). והשם: "מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה" (דברים יז יח), "וְאֶת כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה" (מ"ב כג ד). וכן "וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף" (בראשית מג טו). או הוא תאר, רוצה לומר כסף שֵׁנִי. וכן העיקר, לפי שהוא נקוד סגול, ואלו היה שם סמוך היה נקוד צרי. ובא פעל קל ממנו – "וַיֹּאמֶר שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ" (מ"א יח לד).

And sometimes the number comes by way of exaggeration, whether to minimize or to maximize. And this is also the way in other languages besides the Holy Tongue. To minimize like "שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר" (Isaiah 17:6), "שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה סָרִיסִים" (2 Kings 9:32), "וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים" (1 Kings 17:12), meaning a few, and he took for this matter the few in number. And sometimes to maximize, like "עֶשֶׂר פְּעָמִים תַּכְלִימוּנִי" (Job 19:3), meaning many times, "הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים" (1 Samuel 1:8), meaning more than many sons, "כִּי עַתָּה כָמֹנוּ עֲשָׂרָה אֲלָפִים" (2 Samuel 18:3), "מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים" (Ecclesiastes 7:19), "אִם יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה" (Ecclesiastes 6:3), "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ" (Psalms 91:7), "שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם" (Leviticus 26:21), "שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (Proverbs 24:16), "שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה" (Genesis 4:24).

ופעמים יבא המספר על דרך גוזמא, הן להמעיט והן להרבות. וזה הדרך גם כן בשאר הלשונות זולת לשון הקדש. להמעיט כמו "שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר" (ישעיהו יז ו), "שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה סָרִיסִים" (מ"ב ט לב), "וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים" (מ"א יז יב), רוצה לומר מעטים, ולקח לענין זה המעטים שבמספר. ופעמים להגדיל, כמו "עֶשֶׂר פְּעָמִים תַּכְלִימוּנִי" (איוב יט ג), רוצה לומר פעמים רבות, "הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים" (ש"א א ח), רוצה לומר מבנים רבים, "כִּי עַתָּה כָמֹנוּ עֲשָׂרָה אֲלָפִים" (ש"ב יח ג), "מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים" (קהלת ז יט), "אִם יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה" (קהלת ו ג), "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ" (תהלים צא ז), "שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם" (ויקרא כו כא), "שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כד טז), "שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה" (בראשית ד כד).

שְׁלֹשָה (sheloshah) for masculine and שָׁלֹשׁ (shalosh) for feminine. And שָׁלֹשׁ (shalosh) in construct: שְׁלֹשׁ עֶשׂרֵה (shelosh esreh), and שְׁלֹשָה (sheloshah) in construct: "לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיֹתֵיהֶם" (Job 1:4). And with the pronoun suffix: "צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם… וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם" (Numbers 12:4). And another pattern of the number noun: "כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים" (Genesis 38:24), as if he said כִּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. And the adjective: שְׁלִישִׁי (shelishi), and for the feminine: שְׁלִישִׁית (shelishit) or שְׁלִישִׁיָּה (shelishiyah), and for plural – "שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים" (Genesis 6:16), "שַׂר חֲמִשִּׁים שְׁלִשִׁים" (2 Kings 1:13). And another pattern – "הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ" (2 Kings 7:2), and it is in place of the second. And it is also said from it שָׁלִישִׁים (shalishim) for plural, but it is with a kamatz – "וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ" (Exodus 14:7), "וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו" (Exodus 15:4). And this was to differentiate between it and "שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים" since there is a slight difference in meaning between them. And another pattern: שִׁלֵּשׁ (shillesh), שִׁלֵּשִׁים (shilleshim). And another pattern: "כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם" (Genesis 31:2), and it means: the third day backwards. And a heavy verb came from it: "וְשִׁלַּשְׁתָּ תֵּרֵד מְאֹד" (1 Samuel 20:19), and a noun for a portion of the three: "שְׁלִשִׁית הַשֶּׁקֶל" (Nehemiah 10:33).

שְׁלֹשָה לזכרים ושָׁלֹשׁ לנקבות. ושָׁלֹשׁ בסמוך: שְׁלֹשׁ עֶשׂרֵה, ושְׁלֹשָה בסמוך: "לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיֹתֵיהֶם" (איוב א ד). ובכנוי: "צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם… וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם" (במדבר יב ד).[1] ומשקל אחר שם המספר: "כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים" (בראשית לח כד), כאלו אמר כִּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. והתאר: שְׁלִישִׁי, ולנקבה: שְׁלִישִׁית או שְׁלִישִׁיָּה, ולרבים – "שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים" (בראשית ו טז), "שַׂר חֲמִשִּׁים שְׁלִשִׁים" (מ"ב א יג). ומשקל אחר – "הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ" (מ"ב ז ב), והוא תחת המשנה. ויאמר גם כן ממנו שָׁלִישִׁים לרבים, אבל הוא קמץ – "וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ" (שמות יד ז), "וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו" (שמות טו ד). והיה זה להפריש בינו ובין "שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים" שיש ביניהם מעט הפרש בענין. ומשקל אחר: שִׁלֵּשׁ, שִׁלֵּשִׁים. ומשקל אחר: "כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם" (בראשית לא ב), ורוצה לומר: היום השלישי לאחור. ובא פעל כבד ממנו: "וְשִׁלַּשְׁתָּ תֵּרֵד מְאֹד" (ש"א כ יט), ושם לחלק מחלק השלשה: "שְׁלִשִׁית הַשֶּׁקֶל" (נחמיה י לג).

אַרְבָּעָה (arba‘ah) for masculine and אַרְבַּע (arba) for feminine. And the aleph is added. And אַרְבַּע (arba) does not change in the construct state. And אַרְבָּעָה (arba‘ah) in construct state: "אַרְבַּעַת רְבָעָיו" (Ezekiel 43:16). And the doubling: "יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם" (2 Samuel 12:6). And the pronoun suffix: "וְהַיְלָדִים הָאֵלֶּה אַרְבַּעְתָּם" (Daniel 1:17). And the adjective: "וְעַל רִבֵּעִים" (Exodus 20:5), the singular from it is רִבֵּעַ (ribbea). And another pattern: רְבִיעִי (revi‘i). And a noun for a portion of the four: "רְבִיעִית הַהִין" (Numbers 15:5). And another pattern: "רֶבַע הַהִין" (Exodus 29:40). And another pattern: "וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל" (Numbers 23:10). And the kal verb from it: "רָבוּעַ יִהְיֶה" (Exodus 27:1). And the dageshed paradigm: "וְרֹחַב מֵאָה אַמָּה מְרֻבָּעַת" (Ezekiel 40:47).

אַרְבָּעָה לזכרים ואַרְבַּע לנקבות. והאל"ף נוספת. ולא ישתנה אַרְבַּע בסמוך. ואַרְבָּעָה בסמוך: "אַרְבַּעַת רְבָעָיו" (יחזקאל מג טז). והכפל: "יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם" (ש"ב יב ו). והכנוי: "וְהַיְלָדִים הָאֵלֶּה אַרְבַּעְתָּם" (דניאל א יז). והתאר: "וְעַל רִבֵּעִים" (שמות כ ה), האחד ממנו רִבֵּעַ. ומשקל אחר: רְבִיעִי. ושם לחלק מחלק הארבעה: "רְבִיעִית הַהִין" (במדבר טו ה). ומשקל אחר: "רֶבַע הַהִין" (שמות כט מ). ומשקל אחר: "וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל" (במדבר כג י). והפועל הקל ממנו: "רָבוּעַ יִהְיֶה" (שמות כז א). ובנין הדגוש: "וְרֹחַב מֵאָה אַמָּה מְרֻבָּעַת" (יחזקאל מ מז).

חֲמִשָּׁה (chamishah) for masculine and חָמֵשׁ (chamesh) for feminine. And חֲמִשָּׁה (chamishah) in construct state: חֲמֵשֶׁת (chameshet) – the mem with a tzere. And in construct state for feminine: חֲמֵשׁ (chamesh) with a shva-and-patach. And the pronoun suffix from חֲמִשָּׁה (chamishah): חֲמִשָּׁתוֹ (chamishato), חֲמִשָּׁתַם (chamishtam) and similarly all of them. And the adjective: חֲמִישִׁי (chamishi), with a quiescent letter between the mem and the shin replacing the dagesh. And the kal verb from it: וַ"חֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (Exodus 13:18). Or it is an adjective, it cannot be built as a kal verb past and future, since we found from it a dageshed paradigm: "וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם" (Genesis 41:34). And the portion: "לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ" (Genesis 47:26). And another pattern: "וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה" (Genesis 47:24), with a quiescent letter between the mem and the shin, "וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו" (Numbers 5:7), and in the plural: "וַחֲמִשִׁתָיו" (Leviticus 5:24). And its standard form should have been חֲמִישִׁיּוֹתָיו (chamishiyyotav) with two plural signs as is standard, and it sufficed with one. Or the plural will be in the masculine form – חֲמִישִׁיתִים (chamishitim), and from it "וַחֲמִשִׁתָיו" (vachamishitav).

חֲמִשָּׁה לזכרים וחָמֵשׁ לנקבות. וחֲמִשָּׁה בסמוך: חֲמֵשֶׁת – המ"ם בצרי. ובסמוך לנקבות: חֲמֵשׁ בשוא-ופתח. והכנוי מן חֲמִשָּׁה: חֲמִשָּׁתוֹ, חֲמִשָּׁתַם וכן כלם. והתאר: חֲמִישִׁי, בנוח בין המ"ם והשי"ן תמורת הדגש. והפֹעל הקל ממנו: וַ"חֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יג יח). או הוא תאר, לא יבנה ממנו פעל קל עבר ועתיד, אחר שמצאנו ממנו בנין הדגוש: "וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם" (בראשית מא לד). והחלק: "לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ" (בראשית מז כו). ומשקל אחר: "וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה" (בראשית מז כד), בנוח בין המ"ם והשי"ן, "וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו" (במדבר ה ז), ובקבוץ: "וַחֲמִשִׁתָיו" (ויקרא ה כד). והיה משפטו חֲמִישִׁיּוֹתָיו בשני סמני הרבוי כמשפט, והספיק באחד. או יהיה הקבוץ בלשון זכרים – חֲמִישִׁיתִים, וממנו "וַחֲמִשִׁתָיו".

שִׁשָּׁה (shishah) for masculine, and in construct state: שֵׁשֶׁת (sheshet) with a tzere on the first root-letter. And for feminine שֵׁשׁ (shesh) with a tzere, and with a makkaf and in construct state to a small word or to a word with ultimate stress (mil‘eil) with a segol – "שֶׁשׁ־הֵנָּה שָׂנֵא יְיָ" (Proverbs 6:16). And the adjective: שִׁשִּׁי (shishi) with a dagesh. And the dageshed verb from it: "וְשִׁשִּׁיתֶם הָאֵיפָה" (Ezekiel 45:13). And the portion: שִׁשִּית (shishit).

שִׁשָּׁה לזכרים, ובסמוך: שֵׁשֶׁת בצרי פ"א-הפעל. ולנקבות שֵׁשׁ בצרי, ובמקף וסמוך למלה זעירא או למלה מלעיל בסגול – "שֶׁשׁ־הֵנָּה שָׂנֵא יְיָ" (משלי ו טז). והתאר: שִׁשִּׁי בדגש. והפעל הדגוש ממנו: "וְשִׁשִּׁיתֶם הָאֵיפָה" (יחזקאל מה יג). והחלק: שִׁשִּית.

שִׁבְעָה (shiv‘ah) for masculine, and in construct state: שִׁבְעַת (shiv‘at), and the doubling: שִׁבְעָתַיִם (shiv‘atayim). And the pronoun suffix: "וַיִּפְּלוּ שְׁבַעְתָּם" (2 Samuel 21:9), and it is another pattern, from שְׁבַעַת (sheva‘at), because from שִׁבְעָה (shiv‘ah) it should have said שִׁבְעָתָם (shiv‘atam), like from שִׁפְחָה (shifchah) – שִׁפְחָתָם (shifchatam), שִׁפְחָתִי (shifchati). And it comes with the addition of a nun: "שִׁבְעָנָה בָנִים" (Job 42:13), and like it "בָּשְׁנָה אֶפְרַיִם יִקָּח" (Hosea 10:6), which is like בּוֹשָׁה (boshah). And it can be said that the addition is for plural. And שֶׁבַע (sheva) for feminine with a segol, and in construct state with a shva: שְׁבַע עֶשְׂרֵה (sheva esreh), שְׁבַע מֵאוֹת (sheva me'ot). And שִׁבְעָה (shiv‘ah) came for feminine: "וּמַעֲלוֹת שִׁבְעָה עֹלוֹתָו" (Ezekiel 40:26). And it is possible that מַעֲלוֹת (ma‘alot) or עֹלוֹת (olot) is a masculine plural, even though it is with a vav and tav. And the adjective: שְׁבִיעִי (shevi‘i). And the portion: שְׁבִיעִית (shevi‘it). And a verb from it is not found.

שִׁבְעָה לזכרים, ובסמוך: שִׁבְעַת, והכפל: שִׁבְעָתַיִם. והכנוי: "וַיִּפְּלוּ שְׁבַעְתָּם" (ש"ב כא ט), והוא משקל אחר, מן שְׁבַעַת, כי מן שִׁבְעָה היה לו לומר שִׁבְעָתָם, כמו מן שִׁפְחָה – שִׁפְחָתָם, שִׁפְחָתִי. ובא בתוספת נו"ן: "שִׁבְעָנָה בָנִים" (איוב מב יג), וכמוהו "בָּשְׁנָה אֶפְרַיִם יִקָּח" (הושע י ו), שהוא כמו בּוֹשָׁה. ויש לומר כי התוספת לרבוי. ושֶׁבַע לרבות בסגול, ובסמוך בשוא: שְׁבַע עֶשְׂרֵה, שְׁבַע מֵאוֹת. ובא שִׁבְעָה לנקבות: "וּמַעֲלוֹת שִׁבְעָה עֹלוֹתָו" (יחזקאל מ כו). ואפשר שיהיה מַעֲלוֹת או עֹלוֹת קבוץ זכרים, אף על פי שהוא בו"ו תי"ו. והתאר: שְׁבִיעִי. והחלק: שְׁבִיעִית. ולא נמצא פֹעל ממנו.

שְׁמֹנָה (shemonah) with a kamatz for masculine, and שְׁמֹנֶה (shemoneh) with a segol for feminine. And in construct state: שְׁמֹנַת (shemonat). And the adjective: שְׁמִינִי (shemini). And the portion: שְׁמִינִית (sheminit). And a verb from it is not found.

שְׁמֹנָה בקמץ לזכרים, ושְׁמֹנֶה בסגול לנקבות. ובסמוך: שְׁמֹנַת. והתאר: שְׁמִינִי. והחלק: שְׁמִינִית. ולא נמצא פֹעל ממנו.

תִּשְׁעָה (tish‘ah) for masculine, תֵּשַׁע (tesha) with a tzere for feminine. And תִּשְׁעָה (tish‘ah) in construct state: תִּשְׁעַת (tish‘at). And תֵּשַׁע (tesha) in construct state with a shva – תְּשַׁע עֶשְׁרֵה (tesha esreh), תְּשַׁע מֵאוֹת (tesha me'ot). And the adjective: תְּשִׁיעִי (teshi‘i). And the portion: תְּשִׁיעִית (teshi‘it). And a verb from it is not found.

תִּשְׁעָה לזכרים, תֵּשַׁע בצרי לנקבות. ותִּשְׁעָה בסמוך: תִּשְׁעַת. ותֵּשַׁע בסמוך בשוא – תְּשַׁע עֶשְׁרֵה, תְּשַׁע מֵאוֹת. והתאר: תְּשִׁיעִי. והחלק: תְּשִׁיעִית. ולא נמצא פֹעל ממנו.

עֲשָׂרָה (asarah) for masculine. And when another number is attached to it: אַחַד עָשָׂר (achad asar), שְׁנֵים עָשָׂר (shneim asar). And it does not come with it in the manner of construct state except for שְׁנֵים עָשָׂר (shneim asar), because the other numbers are said in the manner of absolute state – אַחַד עָשָׂר (achad asar), שְׁלֹשָׁה עָשָׂר (sheloshah asar). And עֲשָׂרָה (asarah) in construct state: עֲשֶׂרֶת (aseret) with a segol. And for feminine עֶשֶׂר (eser) with a segol. And when another number is attached to it: אַחַת עֶשְׂרֵה (achat esreh), שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה (shelosh esreh), שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה (shteim esreh) – the resh with a tzere, and those attached to it are all in the manner of construct state: אַחַת עֶשְׂרֵה (achat esreh), שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה (shelosh esreh), שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה (shteim esreh) and similarly all of them.

עֲשָׂרָה לזכרים. ובהדבק מספר אחר עליו: אַחַד עָשָׂר, שְׁנֵים עָשָׂר. ולא בא עליו בדרך הסמיכות כי אם שְׁנֵים עָשָׂר, כי שאר המספרים יאמר בדרך המוּכְרָת – אַחַד עָשָׂר, שְׁלֹשָׁה עָשָׂר. ועֲשָׂרָה בסמוך: עֲשֶׂרֶת בסגול. ולנקבות עֶשֶׂר בסגול. ובהדבק מספר אחר עליו: אַחַת עֶשְׂרֵה, שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה – הרי"ש בצרי, והנדבקים עליו כלם בדרך הסמיכות: אַחַת עֶשְׂרֵה, שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וכן כלם.

And when the definite article heh is added to them, like "שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים" (Deuteronomy 19:17), "שְׁלֹשֶׁת הַנָּפֶת" (Joshua 17:11), "שְׁנֵי הָעֹמֶר" (Exodus 16:22), "חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת" (Exodus 26:3), "עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים" (Exodus 34:28), "לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה" (Numbers 34:13), "לְשִׁבְעַת הַיָּמִים" (Genesis 7:10). And similarly without the number being in construct: "שֶׁבַע הַפָּרוֹת" (Genesis 41:4) "שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים" (Genesis 41:7). And when the number is in construct to its companion number the definite article heh will come on the second number, like "וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל שְׁנֵים הֶעָשָׂר אִישׁ" (Joshua 4:4), "וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר" (1 Kings 19:19); or on the first number, like "הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל" (1 Kings 6:38). And it will also come on the numbered thing with both numbers, like "וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה" (Joshua 4:20). And similarly from twenty and up the definite article will also come on the numbered thing, like "עֶשְׂרִים הַקְּרָשִׁים" (Exodus 36:24), "אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה" (Deuteronomy 9:25), "שְׁלֹשִׁים הַכֶּסֶף" (Zechariah 11:13). And it will come on the number: "שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה" (Leviticus 25:10); and it will come on the adjective of the numbered thing: "מְאַת [כִּכַּר] הַכֶּסֶף" (Exodus 38:27). And when a number is in construct to a number it will come on the first: "עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ" (Exodus 12:18), "אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם" (Numbers 16:35), "וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים" (Exodus 38:28); and it will come on all the numbers: "וְאֵת פְּדוּיֵי הַשּׁלֹשָׁה וְהַשִּׁבְעִים וְהַמָּאתָיִם" (Numbers 3:46).

ובהכנס עליהם ה"א הידיעה, כמו "שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים" (דברים יט יז), "שְׁלֹשֶׁת הַנָּפֶת" (יהושע יז יא), "שְׁנֵי הָעֹמֶר" (שמות טז כב), "חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת" (שמות כו ג), "עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים" (שמות לד כח), "לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה" (במדבר לד יג), "לְשִׁבְעַת הַיָּמִים" (בראשית ז י). וכן בלא סמיכות המספר: "שֶׁבַע הַפָּרוֹת" (בראשית מא ד) "שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים" (בראשית מא ז). וכאשר הוא סמיכות המספר על מספר חברו תבא ה"א הידיעה על המספר השני, כמו "וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל שְׁנֵים הֶעָשָׂר אִישׁ" (יהושע ד ד), "וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר" (מ"א יט יט); או על המספר הראשון, כמו "הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל" (מ"א ו לח). ויבא גם כן על הנספר עם שני המספרים, כמו "וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה" (יהושע ד כ). וכן מעֶשׂרִים ולמעלה תבא ההודעה גם כן על הנספר, כמו "עֶשְׂרִים הַקְּרָשִׁים" (שמות לו כד), "אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה" (דברים ט כה), "שְׁלֹשִׁים הַכֶּסֶף" (זכריה יא יג). ויבא על המספר: "שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה" (ויקרא כה י); ויבא על התאר הנספר: "מְאַת [כִּכַּר] הַכֶּסֶף" (שמות לח כז). וכאשר יסמך מספר על מספר תבא על הראשון: "עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ" (שמות יב יח), "אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם" (במדבר טז לה), "וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים" (שמות לח כח); ותבא על כל המספרים: "וְאֵת פְּדוּיֵי הַשְּׁלֹשָׁה וְהַשִּׁבְעִים וְהַמָּאתָיִם" (במדבר ג מו).

And the adjective in this pattern: עֲשִׂירִי (asiri), and for feminine: עֲשִׂירִיָּה (asiriyah) or עֲשִׂירִית (asirit). And another pattern: עָשׂוֹר (asor), and for feminine: עֲשׂוֹרָה (asorah). And it means "עָשׂוֹר" in a musical instrument (Psalms 33:2): having ten strings. "יָמִים אוֹ עָשׂוֹר" (Genesis 24:55), meaning: ten months, and this adjective is for time. And the portion: עֲשִׂירִית (asirit) or עִשָּׂרוֹן (issaron), and in construct state and plural with a shva: עִשָּׂרוֹן (issaron) – עֶשְׂרוֹנִים (esronim), like from זִכָּרוֹן (zikkaron) – זִכְרוֹנִים (zikhronim). And the kal verb from it: "צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר" (1 Samuel 8:17), meaning he will take the tithe. And the dageshed: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר" (Deuteronomy 14:22), meaning you shall give the tithe. And the added verb [hif‘il]: "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר" (Deuteronomy 26:12) its standard form is לְהַעְשֵׂר (leha‘ser).

והתאר בזה המשקל: עֲשִׂירִי, ולנקבה: עֲשִׂירִיָּה או עֲשִׂירִית. ומשקל אחר: עָשׂוֹר, ולנקבה: עֲשׂוֹרָה. ורוצה לומר "עָשׂוֹר" בכלי הנגון (תהלים לג ב): בעל עשרה יתרים. "יָמִים אוֹ עָשׂוֹר" (בראשית כד נה), פירוש: עשרה חדשים, והתאר הזה על הזמן. והחלק: עֲשִׂירִית או עִשָּׂרוֹן, ובסמוך ובקבוץ בשוא: עִשָּׂרוֹן – עֶשְׂרוֹנִים, כמו מן זִכָּרוֹן – זִכְרוֹנִים. והפעל הקל ממנו: "צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר" (ש"א ח יז), רוצה לומר יקח המעשר. והדגוש: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר" (דברים יד כב), רוצה לומר תתן המעשר. והפעל הנוסף: "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר" (דברים כו יב) משפטו לְהַעְשֵׂר.

Thus far is the number [up to ten], and from it and above they will be in construct to ten:

עד כאן הוא המספר, וממנו ומעלה יסמכו אל עֲשָׂרָה:

אַחַד עָשָׂר (achad asar) or עַשְׁתֵּי עָשָׂר (ashtei asar), and עַשְׁתֵּי (ashtei) is in place of אַחַד (achad) or אַחַת (achat), and we have not stood upon the nature of the meaning of this word. And the wise Rabbi Jonah wrote (HaRikmah gate 44; Sefer HaShorashim entry eshet) that its meaning is: upon twelve. And this is not possible, because we found the word in the masculine number – "מַכְבַּנַּי עַשְׁתֵּי עָשָׂר" (1 Chronicles 12:14), "לְאֶלְיָשִׁיב עַשְׁתֵּי עָשָׂר" (1 Chronicles 24:12), and if it were according to his word, it should have said in the masculine number עַשְׁנֵי (ashnei). And the wise Rabbi Abraham ibn Ezra wrote that the word is from "עֶשְׁתֹּנֹתָיו" (Psalms 146:4) whose meaning is his thoughts, and because ten is the head of an account that what comes after it, it is as if it is the thought of the ten and its offspring. And also this explanation is not correct, and we do not know the truth. שְׁנֵים עָשָׂר (shneim asar). שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה (shteim esreh). שְׁלֹשָׁה עָשָׂר (sheloshah asar). שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה (shelosh esreh). And similarly all of them up to twenty, and they are two tens. And it does not say עֶשְׂרַיִם (esrayim) in the custom of every word that is in the number of two alone, because one cannot mistakenly think that it is more than two tens, since for every number above it there is a separate word for it, because we say שְׁלֹשִׁים (sheloshim) for three tens, אַרְבָּעִים (arba‘im) for four tens, and similarly all of them up to a hundred. And similarly from a hundred to a thousand, but their number is not in one word, but rather in two words – שְׁלֹשׁ מֵאוֹת (shelosh me'ot), אַרְבַּע מֵאוֹת (arba me'ot) and similarly all of them up to a thousand. And from a thousand to a myriad. And all of them are the same for masculine and feminine. And there is not found from them from ten and above neither adjective nor portion. And when one wants to say from one of them, one says the number itself, like "וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ" (Genesis 14:4), meaning the thirteenth year, "שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה" (Leviticus 25:10). And there are verbs from thousand and myriad: "צֹאונֵנוּ מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת" (Psalms 144:13). And the heh of מֵאָה (me'ah) is for feminine, and it is pluralized in the feminine form: מֵאוֹת (me'ot), and the doubling: מָאתַיִם (matayim). And similarly רְבָבָה (revavah) – רְבָבוֹת (revavot). And in construct state "רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (Numbers 10:36). And sometimes the bet dropped: "וּנְחֹשֶׁת רִבּוֹ" (1 Chronicles 29:7), and with an aleph: "אַרְבַּע רִבּוֹא" (Ezra 2:64). And the doubling of the number: "רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן" (Psalms 68:18). And the plural of רִבּוֹ (ribbo) in feminine form: "דַּרְכְּמוֹנִים שְׁתֵּי רִבּוֹת" (Nehemiah 7:70). And the plural of אֶלֶף (elef): "עֲשָׂרָה אֲלָפִים" (2 Samuel 18:3), "עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים" (Judges 1:4). And the doubling: אַלְפַּיִם (alpayim). And sometimes אֶלֶף (elef) is a noun for many thousands, like שׁוֹר (shor), אִישׁ (ish), גֶּפֶן (gefen), as we wrote – "שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף" (Numbers 31:40), "מֵאָה אֶלֶף" (1 Kings 20:29).

אַחַד עָשָׂר או עַשְׁתֵּי עָשָׂר, ועַשְׁתֵּי הוא מקום אַחַד או אַחַת, ולא עמדנו על תכונת ענין המלה הזאת. וכתב החכם רבי יונה (הרקמה שער מד; ספר השרשים ערך עשת) כי פירושו: עַל שְׁתֵּי עָשָׂר. ולא יתכן זה, כי המלה מצאנו במספר הזכרים – "מַכְבַּנַּי עַשְׁתֵּי עָשָׂר" (דה"א יב יד), "לְאֶלְיָשִׁיב עַשְׁתֵּי עָשָׂר" (דה"א כד יב), ואם כדברו, היה ראוי לומר במספר הזכרים עַשְׁנֵי. והחכם רבי אברהם אבן עזרא כתב כי המלה מן "עֶשְׁתֹּנֹתָיו" (תהלים קמו ד) שפירושו מחשבותיו, ובעבור כי עשרה ראש חשבון שיבא אחריו, כאילו הוא מחשבת העשרה ותולדותיו. וגם זה הפירוש איננו נכון, ולא נדע האמת. שְׁנֵים עָשָׂר. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. שְׁלֹשָׁה עָשָׂר. שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. וכן כלם עד עֶשְׂרִים, והם שתי עשרות. ולא אמר עֶשְׂרַיִם כמנהג כל מלה שהיא במספר שנים לבד, מפני שאין לטעות בו שיהיה יותר משתי עשרות, שלכל מספר שלמעלה ממנו יש לו בפני עצמו, כי נאמר שְׁלֹשִׁים לשלש עשרות, אַרְבָּעִים לארבע עשרות, וכן כלם עד מֵאָה. וכן ממֵאָה עד אֶלֶף, אבל אין מספרם במלה אחת, כי אם בשתי מלות – שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, אַרְבַּע מֵאוֹת וכן כלם עד אֶלֶף. ומאֶלֶף עד רִבּוֹא. וכלם שוים לזכר ולנקבה. ולא נמצא מהם מעֲשָׂרָה ולמעלה לא תאר ולא חלק. וכשירצה לומר מאחד מהם, יאמר המספר בעצמו, כמו "וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ" (בראשית יד ד), רוצה לומר שְׁנַת שלש עשרה, "שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה" (ויקרא כה י). ויש פעלים מאֶלֶף ורְבָבָה: "צֹאונֵנוּ מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת" (תהלים קמד יג). וה"א מֵאָה לנקבה, והוא מקובץ בלשון נקבות: מֵאוֹת, והכפל: מָאתַיִם. וְכֵן רְבָבָה – רְבָבוֹת. ובסמוך "רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר י לו). ופעמים הבי"ת נפלה: "וּנְחֹשֶׁת רִבּוֹ" (דה"א כט ז), ובאל"ף: "אַרְבַּע רִבּוֹא" (עזרא ב סד). וכפל המספר: "רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן" (תהלים סח יח). וקבוץ רִבּוֹ בלשון נקבות: "דַּרְכְּמוֹנִים שְׁתֵּי רִבּוֹת" (נחמיה ז ע). וקבוץ אֶלֶף: "עֲשָׂרָה אֲלָפִים" (ש"ב יח ג), "עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים" (שופטים א ד). והכפל: אַלְפַּיִם. ופעמים אֶלֶף שם לאלפים רבים, כמו שׁוֹר, אִישׁ, גֶּפֶן, כמו שכתבנו – "שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף" (במדבר לא מ), "מֵאָה אֶלֶף" (מ"א כ כט).