Paired Layout

מוֹעָל (mo‘al) with a cholam or with a shuruk – מוֹלָד (molad), מוֹשָׁב (moshav), מוֹדָע (moda), מוֹרָד (morad) with a cholam, "מוּסָד מוּסָּד" (Isaiah 28:16)[24] with a shuruk. Their middle root-letter has a kamatz. And in the construct state they have a patach: "לְמוֹרַשׁ קִפֹּד" (Isaiah 14:23), "אֶל מוֹשַׁב הַקִּיר" (1 Samuel 20:25), "מוּסַר יְיָ" (Deuteronomy 11:2), "מוּסַר הֲבָלִים" (Jeremiah 10:8), "מוּסַר אַכְזָרִי" (Jeremiah 30:14), "מוּסַר הַשְׂכֵּל" (Proverbs 1:3). And it comes without being in the construct state with a patach: "וְהָיִיתָ מֻצַק" (Job 11:15) in some books, and according to the Masorah there is no patach except "מֻצַק נְחֹשֶׁת" (1 Kings 7:16). And with the pronoun suffix: "וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל מוֹשָׁבוֹ" (1 Samuel 20:25), "וַיְהִי מוֹשָׁבָם מִמֵּשָׁא" (Genesis 10:30). And in the plural: מוֹלָדִים (moladim), מוֹשָׁבִים (moshavim) the middle root-letter with a kamatz. And in the construct state the middle root-letter has a shva: "וּבְכֹל מוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ" (Ezekiel 34:13), "הֵמָּה הָיוּ בְּמֹרְדֵי אוֹר" (Job 24:13). And some say that "מוֹשְׁבֵי", "מֹרְדֵי" are of a different pattern: מוֹשֵׁב (moshev), מוֹרֵד (mored) with a tzere; because from this pattern the construct state would also be with a kamatz, like "מוֹרָשֵׁי לְבָבִי" (Job 17:11), "מוֹצָאֵי בֹקֶר" (Psalms 65:9), "כְּמוֹצָאֵי גּוֹלָה" (Ezekiel 12:4), because from this pattern are those whose third root-letter is an aleph: מוֹרָא (mora), מוֹצָא (motza), "וְאֶת מוֹרָאוֹ לֹא תִירְאוּ" (Isaiah 8:12), "וְהוּא מוֹרַאֲכֶם" (Isaiah 8:13), but in the construct state it is also with a kamatz because of the quiescent aleph: "וַיֵּצֵא אֶל מוֹצָא הַמַּיִם" (2 Kings 2:21).

מוֹעָל בחולם או בשורק – מוֹלָד, מוֹשָׁב, מוֹדָע, מוֹרָד בחולם, "מוּסָד מוּסָּד" (ישעיהו כח טז)[24] בשורק. קמוצי העי"ן. ובסמוך פתוחין: "לְמוֹרַשׁ קִפֹּד" (ישעיהו יד כג), "אֶל מוֹשַׁב הַקִּיר" (ש"א כ כה), "מוּסַר יְיָ" (דברים יא ב), "מוּסַר הֲבָלִים" (ירמיהו י ח), "מוּסַר אַכְזָרִי" (ירמיהו ל יד), "מוּסַר הַשְׂכֵּל" (משלי א ג). ובא בלי סמיכות פתח: "וְהָיִיתָ מֻצַק" (איוב יא טו) במקצת ספרים, ובמסורה אין פתח כי אם "מֻצַק נְחֹשֶׁת" (מ"א ז טז). ובכנוי: "וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל מוֹשָׁבוֹ" (ש"א כ כה), "וַיְהִי מוֹשָׁבָם מִמֵּשָׁא" (בראשית י ל). ובקבוץ: מוֹלָדִים, מוֹשָׁבִים העי"ן בקמץ. ובסמוך העי"ן בשוא: "וּבְכֹל מוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ" (יחזקאל לד יג), "הֵמָּה הָיוּ בְּמֹרְדֵי אוֹר" (איוב כד יג). ויש אומרים כי "מוֹשְׁבֵי", "מֹרְדֵי" משקל אחר: מוֹשֵׁב, מוֹרֵד בצרי; כי מזה המשקל יהיה גם הסמוך בקמץ, כמו "מוֹרָשֵׁי לְבָבִי" (איוב יז יא), "מוֹצָאֵי בֹקֶר" (תהלים סה ט), "כְּמוֹצָאֵי גּוֹלָה" (יחזקאל יב ד), כי מזה המשקל הם שהלמ"ד שלהם אל"ף: מוֹרָא, מוֹצָא, "וְאֶת מוֹרָאוֹ לֹא תִירְאוּ" (ישעיהו ח יב), "וְהוּא מוֹרַאֲכֶם" (ישעיהו ח יג), אבל בסמיכות הוא גם כן בקמץ מפני האל"ף הנחה: "וַיֵּצֵא אֶל מוֹצָא הַמַּיִם" (מ"ב ב כא).

And with the feminine heh: מוֹעָלָה (mo‘alah) with a cholam or with a shuruk – מוֹרָשָׁה (morashah) and in the construct state "מוֹרֶשֶׁת גַּת" (Micah 1:14) with a cholam; and with a shuruk: "עָרֵי הַמּוּעָדָה" (Joshua 20:9), "מַטֵּה מוּסָדָה" (Isaiah 30:32), "מוּסְדוֹת הַצְּלָעוֹת" (Ezekiel 41:8).

ובה"א הנקבה: מוֹעָלָה בחולם או בשורק – מוֹרָשָׁה ובסמוך "מוֹרֶשֶׁת גַּת" (מיכה א יד) בחולם; ובשורק: "עָרֵי הַמּוּעָדָה" (יהושע כ ט), "מַטֵּה מוּסָדָה" (ישעיהו ל לב), "מוּסְדוֹת הַצְּלָעוֹת" (יחזקאל מא ח).

And similarly in this standard form מוֹעֵל (mo‘el) with a tzere – מוֹעֵד (mo‘ed), מוֹקֵד (moked), מוֹפֵת (mofet). These do not change in the construct state. And in the plural and in the construct state and with the pronoun suffix the middle root-letter has a shva: מוֹפְתִים (mofetim), מוֹעֲדִים (mo‘adim), "מוֹקְדֵי עוֹלָם" (Isaiah 33:14), "מוֹעֲדֵי יְיָ" (Leviticus 23:2), "וְאֶת מוֹפְתַי" (Exodus 7:3), "אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי" (Leviticus 23:2). And similarly with the singular pronoun suffix: "עַל מוֹקְדָה" (Leviticus 6:2), "אֶת קָרְבַּן יְיָ בְּמֹעֲדוֹ" (Numbers 9:7). And with the present (second person) pronoun suffix the middle root-letter is with a patach or with a segol as we wrote regarding the pronoun suffix of פּוֹעֵל (po‘el) (above 29b) – מוֹעֲדֶךָ (mo‘adekha), and similarly the singular with the plural present (second person) pronoun suffix: מוֹעַדְכֶם (mo‘adkhem) with a patach on the middle root-letter, or with a segol: "אֲנִי מוֹפֶתְכֶם" (Ezekiel 12:11). And the plural with a pronoun suffix has the middle root-letter with a shva. But "וְאֵין בּוֹדֵד בְּמוֹעָדָיו" (Isaiah 14:31) which has a kamatz, they said it is of another pattern: מוֹעָד (mo‘ad) with a kamatz on the pattern of מוֹלָד (molad), because if it were from מוֹעֵד (mo‘ed) with a tzere it would be (מועדו) [מוֹעֲדָיו] with the middle root-letter having a shva. And behold we found "פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי" (Psalms 116:16) with a tzere, and if the absolute form was מוֹסֵר (moser) with a tzere it should have said מוֹסְרָי (moseray) with a shva, but it is said that the absolute form is מוֹסָר (mosar) with a kamatz, and with the plural: מוֹסָרִים (mosarim), מוֹסָרַי (mosaray), and a kamatz-katan came instead of a kamatz-gadol.

וכן במשפט הזה מוֹעֵל בצרי – מוֹעֵד, מוֹקֵד, מוֹפֵת. אלה לא ישתנו בסמוך. ובקבוץ ובסמוך ובכנוי העי"ן בשוא: מוֹפְתִים, מוֹעֲדִים, "מוֹקְדֵי עוֹלָם" (ישעיהו לג יד), "מוֹעֲדֵי יְיָ" (ויקרא כג ב), "וְאֶת מוֹפְתַי" (שמות ז ג), "אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי" (ויקרא כג ב). וכן בכנוי היחיד: "עַל מוֹקְדָה" (ויקרא ו ב), "אֶת קָרְבַּן יְיָ בְּמֹעֲדוֹ" (במדבר ט ז). ובכנוי הנמצא העי"ן בפתח או בסגול כמו שכתבנו בכנוי פּוֹעֵל (לעיל כט ע"ב) – מוֹעֲדֶךָ, וכן היחיד בכנוי הנמצאים: מוֹעַדְכֶם בפתח העי"ן, או בסגול: "אֲנִי מוֹפֶתְכֶם" (יחזקאל יב יא). והקבוץ בכנוי העי"ן בשוא. אבל "וְאֵין בּוֹדֵד בְּמוֹעָדָיו" (ישעיהו יד לא) שהוא קמוץ, אמרו שהוא משקל אחר: מוֹעָד בקמץ בפלס מוֹלָד, כי אם היה ממוֹעֵד בצרי היה (מועדו) [מוֹעֲדָיו] העי"ן בשוא. והנה מצאנו "פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי" (תהלים קטז טז) בצרי, ואם הנפרד מוֹסֵר בצרי היה לו לומר מוֹסְרָי בשוא, אך נאמר כי הנפרד מוֹסָר בקמץ, ועם הרבים: מוֹסָרִים, מוֹסָרַי, ובא קמץ-קטן תחת קמץ-גדול.

And with the feminine heh: מוֹעֵלָה (mo‘elah) with a tzere – מוֹעֵצָה (mo‘etzah), מוֹסֵרָה (moserah), and similarly the plural with a tzere: "וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת" (Jeremiah 7:24), "מוֹסֵרוֹת וּמֹטוֹת" (Jeremiah 27:2). And the construct state with a shva: מוֹעֲצוֹת (mo‘atzot), "וּמֹסְרוֹת עָרוֹד" (Job 39:5). And similarly the pronoun suffix: "וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק" (Jeremiah 30:8), "וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ" (Proverbs 1:31).

ובה"א הנקבה: מוֹעֵלָה בצרי – מוֹעֵצָה, מוֹסֵרָה, וכן הקבוץ בצרי: "וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת" (ירמיהו ז כד), "מוֹסֵרוֹת וּמֹטוֹת" (ירמיהו כז ב). והסמוך בשוא: מוֹעֲצוֹת, "וּמֹסְרוֹת עָרוֹד" (איוב לט ה). וכן הכנוי: "וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק" (ירמיהו ל ח), "וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ" (משלי א לא).

And with the feminine tav: "מוֹלֶדֶת בַּיִת" (Leviticus 18:9), "מוֹרֶשֶׁת גַּת" (Micah 1:14), and we have already written it above (168a), מוֹדַעַת (moda‘at) has a patach because of the ayin, מוֹלַדְתְּךָ (moladtekha), מוֹלַדְתֵּנוּ (moladtenu), מוֹדַעְתֵּנו (moda‘tenu) with a tzere, and it comes with a kamatz: "הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ" (Ruth 3:2) and its standard form is with a tzere. And similarly one says מוֹשַׁעַת (mosha‘at), and the plural from it: "הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת" (Psalms 68:21).

ובתי"ו הנקבה: "מוֹלֶדֶת בַּיִת" (ויקרא יח ט), "מוֹרֶשֶׁת גַּת" (מיכה א יד), וכבר כתבנוהו למעלה (קסח ע"א), מוֹדַעַת פתח מפני העי"ן, מוֹלַדְתְּךָ, מוֹלַדְתֵּנוּ, מוֹדַעְתֵּנו בצרי, ובא בקמץ: "הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ" (רות ג ב) ומשפטו בצרי. וכן יאמר מוֹשַׁעַת, והקבוץ ממנו: "הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת" (תהלים סח כא).

מֵיעָל (me‘al) – מֵיטָב (metav), מֵישָׁר (meshar) with a tzere under the mem. And with a chirik: "עָבְרוּ מִיכַל הַמָּיִם" (2 Samuel 17:20). And they are with a kamatz. And in the construct state they are with a patach: "מֵיטַב שָׂדֵהוּ" (Exodus 22:4). And the plural: "מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ" (Song of Songs 1:4).

מֵיעָל – מֵיטָב, מֵישָׁר בצרי המ"ם. ובחירק: "עָבְרוּ מִיכַל הַמָּיִם" (ש"ב יז כ). והם קמוצים. ובסמוך פתוחים: "מֵיטַב שָׂדֵהוּ" (שמות כב ד). והקבוץ: "מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ" (שה"ש א ד).

מִיעוֹל (mi‘ol) – מִישׁוֹר (mishor).

מִיעוֹל – מִישׁוֹר.

תֵּיעָל (te‘al) – תֵּימָן (teman).

תֵּיעָל – תֵּימָן.

תִּיעוֹל (ti‘ol) – תִּירוֹשׁ (tirosh), תִּינוֹק (tinok). And the plural of תִּינוֹק (tinok) in the feminine form: "תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן", because תִּינוֹק (tinok) and תִּנוֹקוֹת (tinokot) are not found except in the words of our Sages of blessed memory, and for the feminine they said תִּנוֹקֶת (tinoket).

תִּיעוֹל – תִּירוֹשׁ, תִּינוֹק. וקבוץ תִּינוֹק בלשון נקבות: "תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן", כי תִּינוֹק ותִּנוֹקוֹת לא נמצא כי אם בדברי רבותינו ז"ל, ואמרו לנקבה תִּנוֹקֶת.

תּוֹעָל (to‘al) – תּוֹשָׁב (toshav) – "כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב" (Leviticus 25:40), kamatz, and in the construct state a patach: "תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר" (Leviticus 22:10).

תּוֹעָל – תּוֹשָׁב – "כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב" (ויקרא כה מ), קמץ, ובסמוך פתח: "תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר" (ויקרא כב י).

And with the feminine heh: תּוֹעָלָה (to‘alah) – תּוֹלָדָה (toladah). And in the construct state תּוֹלֶדֶת (toledet), and similarly one says also in the absolute state תּוֹלֶדֶת (toledet), as we mentioned regarding מִשְׁמֶרֶת (mishmeret), תִּפְאֶרֶת (tif'eret). And similarly one says תּוֹכָחָה (tokhachah), תּוֹעָפָה (to‘afah) or תּוֹעֶפֶת (to‘efet), תּוֹכַחַת (tokhachat) – "טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה" (Proverbs 27:5), and the plural: "בְּתוֹכָחוֹת עַל עָוֹן" (Psalms 39:12), "וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ" (Job 22:25). And with a tzere: "בְּיוֹם תּוֹכֵחָה" (Hosea 5:9). And the plural: "תּוֹכֵחֹת בַּלְאֻמִּים" (Psalms 149:7). And the construct state of the plural: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב" (Genesis 37:2), "תּוֹכְחוֹת מוּסָר" (Proverbs 6:23), "בְּתוֹכְחוֹת חֵמָה" (Ezekiel 25:17), "כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ" (Numbers 23:22).

ועם ה"א הנקבה: תּוֹעָלָה – תּוֹלָדָה. ובסמוך תּוֹלֶדֶת, וכן יאמר גם כן במוכרת תּוֹלֶדֶת, כמו שזכרנו במִשְׁמֶרֶת, תִּפְאֶרֶת. וכן יאמר תּוֹכָחָה, תּוֹעָפָה או תּוֹעֶפֶת, תּוֹכַחַת – "טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה" (משלי כז ה), והקבוץ: "בְּתוֹכָחוֹת עַל עָוֹן" (תהלים לט יב), "וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ" (איוב כב כה). ובצרי: "בְּיוֹם תּוֹכֵחָה" (הושע ה ט). והקבוץ: "תּוֹכֵחֹת בַּלְאֻמִּים" (תהלים קמט ז). וסמיכות הקבוץ: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב" (בראשית לז ב), "תּוֹכְחוֹת מוּסָר" (משלי ו כג), "בְּתוֹכְחוֹת חֵמָה" (יחזקאל כה יז), "כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ" (במדבר כג כב).

עֵלָה (elah) – שֵׁנָה (shenah), דֵּעָה (de‘ah), עֵצָה (etzah), לֵדָה (ledah), צֵאָה (tze'ah), עֵדָה (edah), חֵמָה (chemah). And in the construct state: שְׁנַת (shenat), עֲצַת (atzat), עֲדַת (adat), חֲמַת (chamat) – the middle root-letter with a shva. But צֵאָה (tze'ah) does not change because of the aleph – "צֵאַת הָאָדָם" (Ezekiel 4:12). And similarly דֵּעָה (de‘ah), דַּעַת (da‘at) is all patach because it has ultimate stress (mil‘eil), and the pronoun suffixes: דַּעְתּוֹ (da‘to), דַּעְתְּךָ (da‘tekha), דַּעְתִּי (da‘ti), and they are joined from דַּעַת (da‘at) which is the same in the construct and absolute state, not from דֵּעָה (de‘ah), because if it were joined from דֵּעָה (de‘ah) the tav would be soft (without a dagesh) as we mentioned regarding מִלְחֶמֶת (milkhemet). And it is possible that the construct state of דֵּעָה (de‘ah) is דֵּעַת (de‘at), the middle root-letter with a tzere and penultimate stress (milra), like צֵאָה (tze'ah) – צֵאַת (tze'at). And the pronoun suffixes: צֵאָתוֹ (tze'ato), צֵאָתְךָ (tze'atekha), דֵּעָתוֹ (de‘ato), דֵּעָתְךָ (de‘atekha). But to ease the reading they made the combination from דַּעַת (da‘at) not from דֵּעָה (de‘ah). And on the pattern of דַּעַת (da‘at): שַׁחַת (shachat), נַחַת (nachat), their roots are ישׁח (y.sh.ch), ינח (y.n.ch). שֵׁנָה (shenah), שְׁנָתִי (shenati), שְׁנָתוֹ (shenato) and similarly all of them the middle root-letter with a shva, but in לֵדָה (ledah) they were accustomed to read it in the manner of צֵאָה (tze'ah) to preserve the tzere: לֵדָתוֹ (ledato), לֵדָתְךָ (ledatekha). And perhaps they were accustomed to this because the lamed and the dalet are from the same point of articulation, so as not to slur one into the other. And they came with a tav and with a patach not in the construct state: "אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי" (Psalms 132:4)[25], "חֲמַת לָמוֹ" (Psalms 58:5). But they are in a construct state with the letters of use (prefixes). And the plural with a tzere: שֵׁנוֹת (shenot), דֵּעוֹת (de‘ot), עֵצוֹת (etzot), לֵדוֹת (ledot), צֵאוֹת (tze'ot), עֵדוֹת (edot), חֵמוֹת (chemot), and in the construct state with a shva: שְׁנוֹת (shenot), חֲמוֹת (chamot), עֲדוֹת (adot), עֲצוֹת (atzot). But דֵּעוֹת (de‘ot) צֵאוֹת (tze'ot) do not change, and similarly לֵדוֹת (ledot). And the pronoun suffix: שְׁנוֹתָיו (shenotav), חֲמוֹתָיו (chamotav), עֲדוֹתָיו (adotav), עֲצוֹתָיו (atzotav) with a shva, "נִלְאֵית בְּרֹב עֲצָתָיִךְ" (Isaiah 47:13) and the paytan who said "וְסַבּוֹתָ לְעֵצוֹתָיו" the ayin with a tzere, they criticized him and said that the proper form is לַעֲצוֹתָיו (la‘atzotav). And it seems to me that the pattern of עֵדוֹתָיו (edotav) misled him – "אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו" (Psalms 119:2), and that one is with a tzere to preserve in it the quiescent letter which is of those whose middle root-letter is quiescent.

עֵלָה – שֵׁנָה, דֵּעָה, עֵצָה, לֵדָה, צֵאָה, עֵדָה, חֵמָה. ובסמוך: שְׁנַת, עֲצַת, עֲדַת, חֲמַת – עי"ן-הפֹעל בשוא. אבל צֵאָה לא ישתנה מפני האל"ף – "צֵאַת הָאָדָם" (יחזקאל ד יב). וכן דֵּעָה, דַּעַת פתח כלו מפני שהוא מלעיל, והכנוים: דַּעְתּוֹ, דַּעְתְּךָ, דַּעְתִּי, והם מחוברים מן דַּעַת שהוא אחד בסמוך ובמוכרת, לא מן דֵּעָה, כי אלו היה מחובר מן דֵּעָה היתה התי"ו רפה כמו שזכרנו במִלְחֶמֶת. ויתכן שסמיכות דֵּעָה – דֵּעַת, עי"ן-הפֹעל בצרי ומלרע, כמו צֵאָה – צֵאַת. והכנוים: צֵאָתוֹ, צֵאָתְךָ, דֵּעָתוֹ, דֵּעָתְךָ. אבל להקל על הקריאה עשו החבור מן דַּעַת לא מן דֵּעָה. ובמשקל דַּעַת: שַׁחַת, נַחַת, שרשם ישׁח, ינח. שֵׁנָה, שְׁנָתִי, שְׁנָתוֹ וכן כלם עי"ן-הפֹעל בשוא, אבל בלֵדָה נהגו בקריאתו מנהג צֵאָה לקיים הצרי: לֵדָתוֹ, לֵדָתְךָ. ואולי נהגו כן מפני שהלמ"ד והדל"ת ממוצא אחד, שלא לחטף האחת על חברתה. ובאו בתי"ו ובפתח שלא בסמיכות: "אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי" (תהלים קלב ד),[25] "חֲמַת לָמוֹ" (תהלים נח ה). אבל הם סמוכים סמיכות אותיות השמוש. והקבוץ בצרי: שֵׁנוֹת, דֵּעוֹת, עֵצוֹת, לֵדוֹת, צֵאוֹת, עֵדוֹת, חֵמוֹת, ובסמוך בשוא: שְׁנוֹת, חֲמוֹת, עֲדוֹת, עֲצוֹת. אבל דֵּעוֹת צֵאוֹת לא ישתנו, וכן לֵדוֹת. והכנוי: שְׁנוֹתָיו, חֲמוֹתָיו, עֲדוֹתָיו, עֲצוֹתָיו בשוא, "נִלְאֵית בְּרֹב עֲצָתָיִךְ" (ישעיהו מז יג) והפייט אשר אמר "וְסַבּוֹתָ לְעֵצוֹתָיו" העי"ן בצרי, תפשו עליו ואמרו כי הישר לַעֲצוֹתָיו. ודומה לי כי הִשְׁגָּהוּ משקל עֵדוֹתָיו – "אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו" (תהלים קיט ב), ואותו הוא בצרי לקיים בו הנח שהוא מנחי העי"ן.